כמה חשובה כותרת לסיפור? האם יש חשיבות למה שכתוב על הכריכה למה שכתוב בספר עצמו? בוא ניקח לדוגמה את הספר הזה. מבטיחים לנו בכותרת שאחד משרי האופל הולך למות. וואו. זאת כותרת מטורפת. אנחנו באמת הולכים לראות את אחד משרי האופל מתים! אני מצפה שהספר יראה לי מלחמה בין שרי אופל, ובסופו של דבר ננחש עד הרגע האחרון מי שר האופל שימות… אז למה הספר בכלל לא מדבר על זה? האם בכלל שר אופל מת בסוף? על כל זה ועוד בפוסט הבא.
אנחנו מגיעים לקארטאקס, הממלכה שהגענו אליה לאחרונה בלב חצות ושם התוודענו לשר האופל הרקון לוקאס, הלא הוא הזאב-אדם המרושע, השולט בארץ של טרובדורים, ומתענג על משחקי החצר שלו. הפעם אנחנו מתוודעים לאחווה, קונספירציה כלל רייבנלופטית, שמזכירה מאוד את ההרפרים. לא ידוע מי החברים שם, הם פועלים בתאים סודיים, אבל מטרתם היא אחת: להשמיד את האופל באשר הוא. אחד התאים האלו פועל בקארטאקס בהנהגת ג'ונתן לוכד המכשפים. כאשר מגיעה אליו הודעה בקשה מראש האחווה לעזור לאחת העיירות מפני מגפה של זומבים, הוא לוקח את הקבוצה שלו כדי לחסל את האיום. מתברר שמאחורי האיום הזה נמצא הרקון לוקאס, שמנסה בפעם המי יודע מה לברוח מגבולות קארטאקס, אבל האם הוא יצליח לנצח את חברי האחווה ולהגשים את תוכניותיו? זאת העלילה. אבל זאת לא העלילה האמיתית.
הספר עצמו לא רע. הסופרת היא לורל ק. המילטון, הסופרת של סדרת אנטיה בלייק ציידת הערפדים, שבעברית תורגם רק הספר הראשון מתוך הסדרה הארוכה מאוד שלה "תענוגות אסורים". זוהי סדרת אימה בדומה ל"דם אמיתי" על ציידת ערפדים שמסתבכת עם ערפדים והרבה מאוד סקס. מה שאפשר להגיד על בריאן תומסן, שהוא ידע לשכנע סופרות מפורסמות להיכנס לעולם של רייבנלופט ולתת לו מעין "לגיטימציה" כספרות אימה אמיתית, אפילו כשהוא צריך לשמור על סקס ברמת YA, אבל דם וביתור גופות תביאו חופשי. לורל יודעת לכתוב טוב. הדמויות שלה מצוינות והיא נותנת מבט מאוד מעניין על האופן שבו קסמים פועלים, במיוחד כיצד מתייחסים לכוהנים בעולם של רייבנלופט וגם רומזת לאחווה הגדולה, דבר שלא הופיע בספרים הקודמים של רייבנלופט ולמעשה מעניקה לו משקל וכובד, ואולי גם מה שבריאן תומסן רצה, קצת רצינות וקצת קלילות, ולמעשה חטיף טוב שאפשר לאכול על הדרך. אבל מה הבעיה פה? לורל רגילה לכתוב ספרים ארוכים. לכתוב 300 עמודים בשבילה זה בלתי אפשרי, כי היא סופרת של דמויות. ולכן, 75 אחוזים מהספר זה פיתוח דמויות, כאשר העלילה עצמה שכתבתי למעלה מתחילה למעשה בנקודה של שלושת-רבעי הספר, ולמעשה היא החלק האחרון שבו. אז מה קורה בשאר הספר? כמו שאמרתי, פיתוח דמויות, הכרה של עולם הקסם, ובניית עולם. זה מעניין, אבל זאת לא העלילה. אה, והרקון לוקאס מופיע רק במשהו כמו חמש נקודות בכל הסיפור, בפרולוג, בנקודת החצי של הספר, ועוד פעמיים או שלוש לאחר מכן. זהו, זה כל אדון האופל.
הכותרת מטעה מאוד, מכיוון שכל הספר אנחנו שואלים איפה אדון האופל, במקום להתמקד בסיפור על איליין, הגיבורה האמיתית של הספר, שמגלה לפתע כי החזיונות שיש לה הם למעשה קסם אצור והיא צריכה ללמוד להשתמש בקסמים שלה. בעוד שג'ונתן צריך להתמודד עם העובדה שהבת המאומצת שלו היא למעשה קוסמת, בעוד שהוא רודף אחרי קוסמים והורג אותם, איליין מנסה לגלות האם הקסמים שלה טובים, או שהארץ מעוותת כל דבר שהיא נוגעת בו. זאת העלילה האמיתית. אני חושב שאפילו לא היה צריך לשים שר אופל או לתת שם מטופש כזה לספר. כשקראתי את הספר לפני כמה עשרות שנים, מאוד התאכזבתי ממנו, כי בתכלס ציפיתי לשר אופל. הפעם, כשידעתי שאין שר אופל, יכולתי ליהנות הרבה יותר מהספר. אבל שוב, שיווק גרוע, תמונה, טוב שלא נדבר על מה שקורה פה. יש כאן מעין Slice of Life ברייבנלופט על קבוצה של לוחמי צדק וכמה הצדק יכול להתקיים ברייבנלופט. והוא קריא מאוד. סיימתי אותו בשלוש קריאות רצופות, וזה משהו שבדרך כלל לא קורה.
אני מעניק לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר. הספר לא רע והכתיבה טובה, אבל אתה מרגיש בסופו כאילו למעשה לא קרה כלום. אין שינוי בסטטוס קוו, הרעים כרגיל מנצחים ולמעשה כל המאבקים שקראנו עליהם בספר היו לשווא. זה מוטיב שחוזר על עצמו הרבה ברייבנלופט, וזה כבר מעצבן. למרות כל זאת, מחקר מעניין על דמויות ועל הקסם בעולם האפל, ובינתיים הספר הטוב ביותר מהעשירייה השנייה.
מסע בקרין 