אני כותב פה שוב ושוב שיש מלכודת מאוד גדולה בטרילוגיות. בדרך כלל לסופרים יש רעיון לסיפור שהם מחלקים לשלושה חלקים (כי ככה חילקו את טולקין ודנו אותנו לכליה), וכך נוצר מבנה שהוא פחות או יותר כך: ספר ראשון מראה את העולם, הספר השני מרחיב על העולם והספר השלישי הוא הסיום הגדול. אבל לפעמים אפשר לעשות משהו אחר, וזה משהו חדיש ומעניין. בטרילוגיית האימפריות, ישנם שלושה סופרים שכל אחד מהם מביא את ההמשך שלו שמתרחש בנקודה שונה במפה. הפעם, אנחנו פוגשים את טרוי דנינג, אחד הסופרים האמינים ביותר של הממלכות, מספר רגעים לפני שהוא יוצא לכתוב את העולם שלו (השמש השחורה), ויוצא אל המזרח הרחוק, אל יבשת קארא-טור ואימפריית שו-לונג, המקבילה הסינית של הממלכות.
הצבאות הטויגאנים יוצאים במתקפה נגד אימפריית שו-לונג, אשר נאלצת להתמודד מול האיום החדש. לאחר שחומת הדרקון נופצה על-ידי קאמון חאן, נראה שאף מצביא אינו מסוגל לעצור אותם. האימפרייה מגייסת את הגנרלים שלה על מנת לעצור צבא שאינו מוכן להתמודד לפי חוקי המלחמה הקיימים. הקיסר של שו-לונג מבין שהוא חייב לשנות את תפיסת המחשבה הישנה של האימפריה כי אחרת לא תהייה לו יותר אימפריה.
אחד הדברים שעליהם מתבססת הסדרה הזאת היא התנגשות התרבויות. בפעם הקודמת מדובר על ההתנגשות בין התרבות הטויגאנית לבין התרבויות האחרות, שהן המקבילה של התרבויות המרכז אסיאתיות, כמו הקירגזים והאוזבקים, והפעם ההתנגשות בין האימפריה של שו-לונג, המקבילה הסינית של הממלכות, כולל ההיררכיה המסודרת, המנדרינים, והקיבעון שלה. בחירה מעניינת מאוד של טרוי דנינג היא לשנות את המיקוד של הספרים. בעוד שבראשון ראינו את נקודת המבט של קאמון חאן והלאמה קוג'ה, הפעם נקודת המבט מגיעה מהגנרלים והמנדרינים של אימפריית שו-לונג ואת חוסר האונים שלה. זוהי פנטזיה קרבית עם הרבה קרבות שכתובים היטב ואינטריגות של חצר המלוכה כמיטב המסורת. בכל זה, טרוי דנינג מלהטט מעולה ויוצר גיבורים חדשים והשמחה גדולה כאשר הם מתערבבים ביחד עם הגיבורים של הספר הקודם. כמו כן, הסוף של הספר מפתיע מאוד, ומציג את האיום החדש של הטויגאנים.
ספר שהפתיע אותי לטובה ומראה כמה טרוי דנינג יכול להגיע לגבהים כשלא שמים לו טריז בגלגלים. הוא יודע לכתוב מעולה וכשהוא באלמנט שלו, הוא זורם ומותח וזה ספר שקשה מאוד להפסיק לקרוא. אני מעניק לו את הציון 9 מתוך 10 בסולם צפריר. אחד הספרים שבאמת הפתיעו ולא ידעתי שיצליח למשוך אותי. זאת בדיוק התקופה של תחילת תור הזהב ההיסטורית של טי. אס. אר. ומתחילים לראות את הנגיעות של ג'יימס לאודר, עד כדי כך שהוא כותב את הספר המסיים.
מסע בקרין 