בוב סלבטורה ידוע כאחד הסופרים המבטיחים ביותר של הממלכות הנשכחות והוא כתב את הסדרות הגדולות ביותר, וכל ספר שהוא מוציא מגיע ישירות לרשימת רבי המכר. משנת 1988, הוא הוציא לפחות ספר אחד בשנה בסדרה של דריזט, מלבד בשנים 1995 ו-1997, בפעם הראשונה לאחר שפיטרו את סלבטורה ורצו שמארק אנתוני ימשיך את הסדרה על דריזט ובפעם השנייה כאשר TSR התרסקה ולא ידעו מה יקרה בהמשך. מיותר לציין ש-Wizards אימצו את סלבטורה ומאז 1998 ועד היום הוא הוציא כל שנה ספר ולא משנה אילו פרויקטים אחרים יש לו (טוב, מלבד 2017, מכיוון שאז הוא היה צריך לעבור הוצאת ספרים). ובכל התקופה הזאת, סלבטורה היה אמין, פחות או יותר, עד שהוא כתב את "שדרת העולם", ספר שהוא הרבה יותר הגותי והרבה פחות דריזט והוא ניסה לחקור את נשמתו של וולפגאר. מה שהיה בהתחלה ניסיון אמיץ לשנות את הפורמט הפך להיות הפיאסקו הגדול ביותר שלו, ציונים נמוכים מאוד וחשיבה מחודשת של הסדרה. סלבטורה ניסה בנתיבי האפלה להראות שאפשר לכתוב ספר של דריזט בלי הדמות של דריזט ושאר החברים והוא כתב לאחר מכן את "עבד לרסיס", ספר שהיה על טהרת ארטמיס וג'רלקסל, שדווקא זכה להצלחה לא קטנה ולאחר מכן לטרילוגייה משל עצמו, אבל סלבטורה הבין שבעוד שהוא יכול לכתוב ספרים הגותיים כמו בעולם קורונה, העולם שהוא כותב מחוץ לממלכות הנשכחות, זה פחות עובד בסדרה שכזאת, אז קדימה, מה צריך לעשות? להחזיר את דריזט ומהר.
וולפגאר מבין שהוא צריך למצוא את אגיס-פנג שנגנבה על-ידי הפירטית שילה קרי, ולכן הוא יוצר קשר עם קפטן דודרמונט הוותיק כדי לצוד אותה ואת שאר הפיראטים שעושים צרות בים החרבות. אבל שילה קרי לא עוצרת ומאמצת את הסימן של הפטיש כשלה וצורבת אותו על כל קציניה הבכירים. כשאחת מהם נתפסת על-ידי דריזט בצפון הרחוק, החבורה מבינה כי וולפגאר נמצא בסכנה ואולי אפילו מת, והם יוצאים דרומה אל מי-מצולות ולוסקאן על מנת לגלות מה עלה בגורלו של וולפגאר. בינתיים, מתוך הצללים, אלף מטורף בשם ל'לורינל מחליט לרצוח את דריזט ומגלה מה השיטה הטובה ביותר לעשות את זה.
הספר הזה הוא מעין סיום של כל הספרים שבאו לפני כן וסוגר הרבה קווי עלילות שנפתחו בספרים הקודמים. באופן הזה, נראה שסלבטורה פועל שאפשר לקרוא כל טרילוגייה ולסיים אותה והיא יכולה לשמש לגמרי כסוף הסדרה, אבל משאיר תמיד הוק קטן כדי להמשיך סדרה חדשה. במקרה שלנו, מותו של גונדאלוג והכתרתו מחדש של ברונור כמלך של אולם מיתריל. בניגוד לספר הקודם, יש שיפור מהותי בכתיבה ובעלילה, ובעוד שהיא יחסית חלשה מהספרים הקודמים, אני נדהמתי שוב לגלות כמה הוא קריא, ולפי דעתי זה סוד קסמו. העלילות שלו אולי לא הכי גדולות ולפעמים הוא נתון בפאתוס מזוויע, אבל הוא קריא ברמות קשות. בעוד שספרים אחרים לא מסתיימים, הספר הזה פתאום הסתיים בלי ששמתי לב. הספר מאוד מזכיר ברמתו את "הלהב השבור" והוא אפילו המשך יותר ישיר שלו, כאשר הוא מנסה להסביר מה קרה ב"שדרת העולם" ומתייחס לזה בעקיפין. מה שכן, הוא משאיר פתח מעניין לקראת המשכים.
אני מעניק לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר, וזה סיפור עצום לעומת הזוועה הקודמת. הוא הכי טוב מהסדרה, אבל הסדרה עצמה נוראית. היא חשובה על מנת להבין מה קורה עם הדמויות, אבל בתכלס, עשר דקות ואני סוגר לכם את הפינה ולא תצטרכו לקרוא את זה. עכשיו מקווה שסלבטורה יחזור למקומות טובים יותר.
מסע בקרין 