בפעם האחרונה שראינו את וולפגאר הוא אמר יפה שלום לחבריו והחליט שהוא הולך ללוסקאן ומשתקע שם, הרחק מהעולם הישן שאליו היה שייך. בפרקים האחרונים של הלהב הנסתר, אנחנו מגלים כי וולפגאר הופך להיות שומר ברים (רחוק כמה שיותר מפטריק סוויזי) בפאב נוראי ליד הרציפים. אין לו יכולת להתמודד עם האימה שהוא סבל שמונה שנים תחת נחת זרועו של ארטו. הטראומה כה צילקה את נפשו שהוא מרביץ לקטי-ברי בהתקף של אלימות וקופא במהלך קרב נגד הענקים. דריזט והחבורה מבינים שהם לא יכולים לעזור לו ועוזבים אותו לנפשו. מבחינה אישית, נראה לי שלדריזט וקטי-ברי לא כל-כך אכפת, כי גם הם התחילו משהו נחמד ביניהם לאחר מותו כביכול של וולפגאר. אז עכשיו הגיע הספר על וולפגאר ועל המשך ההרפתקאות שלו.
סליחה? ביקשתם הרפתקאות? אז זה לא הספר בשבילכם. זה רומן רומנטי.
הכירו בבקשה את מראלדה. מראלדה היא נערה ענייה בכפר עני עוד יותר שיום אחד, הלורד פרינגל, השולט באחוזה המקומית רואה אותה מחלון הכרכרה שלו ומחליט שהוא חייב להשיג אותה בכל מחיר. כמובן שאחותו של הלורד אינו מסכימה לכך, ואומרת שמקסימום היא יכולה להיות פילגש. אבל לא, הלורד רוצה אותה בכל מחיר. אבל מראלדה מאוהבת בג'אקה, נער איכרים נאה ובעל חוש דרמטי מפותח יתר על המידה ויצר נקמנות וטמטום לא קטן. הוא רואה את הרצון של הלורד פרינגל לזכות בנערה ולכן הוא יעשה הכול על מנת לבתק ראשון את בתוליה, כולל לצעוק צרחות לשמיים ולהתנהג כמו מאהב דכאוני. רגע, ומה עם וולפגאר? אה כן, הוא שיכור לגמרי. מוצא את עצמו שובר לאנשים עצמות ואז הולך להטביע את יגונו במשקאות חריפים. אליו מתלווה מוריק הנוכל, פושע מלוסקאן שקיבל ביקור מהאלפים האפלים שהודיעו לו לשמור על וולפגאר ולכן הוא עושה זאת, בהתחלה בחוסר רצון, ואז מחברות.
כמה וולפגאר שיכור? מאוד שיכור. עד כדי כך שבלילה אחד, מצליחים לגנוב לו את אגיס-פאנג והוא אפילו לא שם לב לזה. כשוולפגאר מתעורר, הוא מנסה למצוא את הפטיש האבוד, אבל הפיראטית שלקחה אותו כבר ברחה הרחק משם. וולפגאר רוצה לרדוף אחרי הפטיש, אבל איך הוא יעשה את זה. אז הוא הולך לשתות. ובמקרה מגיע ללוסקאן קפטן דודרמונט, צייד הפיראטים הנודע, והוא מזהה את וולפגאר מימיו הקדומים בספינה שלו. אבל מתנקשים ששונאים את דודרמונט בלוסקאן מחליטים לרצוח אותו, וכמעט מצליחים לעשות את זה עם חץ מורעל, אבל הוא ניצל ואז וולפגאר מואשם בניסיון הרצח שלו, אבל לוולפגאר דוגרי ממש לא אכפת.
רגע הרפתקאות? לא, מה פתאום. קסמים? הגזמתם. אז מה יש לנו כאן? יש לנו את אחד הספרים המיותרים ביותר בסדרה של דריזט ואחד הגרועים בממלכות הנשכחות. הסיפור למעשה רוצה לתת לנו הצצה לחיים האמיתיים בממלכות הנשכחות, אין כמעט קסמים והקרבות הן של וולפגאר מרסק גולגולות. דריזט לא מופיע בספר וגם שאר החבורה ונותנים במה מרכזית לוופלגאר, שהיה יכול להיות מעניין אילו הוא לא היה אלכוהוליסט עם פוסט טראומה. היה קשה מאוד לקרוא את הספר, וכל "הפתעה" שמתרחשת, היא צפויה ממרחק של קילומטרים. מיותר לציין שבסופו של דבר שני הסיפורים של וולפגאר והרומן הרומנטי נפגשים כך שוולפגאר שודד את הבחורה הצעירה. הבחורה הצעירה, שבינתיים שכבה עם אותו בחור שהיא אהבה ונכנסה ממנו להריון, מבינה שהלורד יעשה לה קאפוט ולכן מאשימה את וולפגאר באונס. וולפגאר נתפס פעם שנייה והפעם עומדים לסרס אותו.
אבל סוף טוב הכול טוב, וולפגאר נגמל מאלכוהול לאחר תקופת השבי שלו, מבין כי הוא עצמו הוא הנבל בסיפור של עצמו, מצליח להתעשת, וכדי להציל את הבחורה המסכנה שהעלילה עליו שאנס אותה, הוא מתוודה שאנס אותה, על מנת שהלורד הצעיר לא יזרוק אותה מכל המדרגות ומחליט לקחת את הילדה הקטנה שנולדה ולאמץ אותה. הוא חוזר ללוסקאן יחד עם מוריק, ובעוד שמוריק הופך להיות הפנים של האלפים האפלים בלוסקאן, כמו אנטררי בקאלימפורט, וולפגאר לוקח את אחת המלצריות מהפאב שבו הוא היה הבאונסר ומחליט לבחור בה כבת זוגו, ויחדיו לגדל את הילדה של מראלדה. שניהם גם עוזבים את לוסקאן והולכים למי-מצולות, בתקווה למצוא את קפטן דודרמונט, שיעזור לו למצוא את אאגיס-פאנג.
התייאשתם? גם אני. כמעט. אני מעניק לספר הזה את הציון 3 מתוך 10 בסולם צפריר. ספר נוראי, רומן רומנטי ללא כל תכלית או קיום. מי שאוהב ספר על עולם פנטזיה ללא פנטזיה, אלא על חיי האיכרים, אז הגעתם למקום הנכון. אוהבים אינטריגיות סודיות, אלפים אפלים, קרבות נגד שדים או כל מה שהפך את הסדרה של דריזט לאחת הטובות ביותר? אז התרחקו מהספר הזה כמו מאש.
מסע בקרין 