רסיס הקריסטל – בקעת רוח-כפור 1 – התחלת הסאגה

שנת הוצאה: 1988

שנת הספר: 1351 לספירת העמקים

השד ארטו ישב על הכס הענקי שלו, שהיה חצוב בתוך גזע פטריה. הוא הרהר על קרנשיניבון, רסיס הקריסטל, עתק רב עוצמה שנוצר על-ידי שבעה ליצ'ים והוזן מכוחם. הוא חשק ברסיס הקריסטל הזה, אבל אחד מהמלאכים תפס אותו והשליך אותו מידו לאורך כל מישורי הקיום. ובאופן מפתיע, הוא נחת בצפון הקפוא של הממלכות הנשכחות, מצפון לרכס ההרים הידוע בשם שדרת העולם.

הייתי בן 14 כשקראתי את השורות האלו, ופשוט נדהמתי. דבר ראשון, מעודף השמות. מי זה לכל הרוחות ארטו וקרנשיניבון וזה לא הפסיק שם, כי גם לאחר מכן מופיעים שמות מוזרים יותר ויותר. לא הייתי זר לממלכות הנשכחות. למעשה, קראתי כבר מספר ספרים בעולם וכעת הייתי בקומה השנייה של קניון לב המפרץ (זמן לא רב אחרי שטיל נפל עליו. לא מאמינים? לכו תבדקו בוויקיפדיה), ובחנות באג היה מעמד ספרים מסתובב שעליו נחו מיטב הספרים החדשים של TSR. הרבה ספרי מג'יק, שמשום מה לא יצא לי לקרוא, וגם לא מי יודע מה נהנתי מהם, קצת רומח הדרקון, שנקנו ברגע שהופיעו, וכמה ספרי ממלכות שאהבתי, כולל בריכת הזוהר (Pool of Radiance לחובבי הלעז) שהיה לרבים מאתנו השלב הראשון בהכרת המו"ד והממלכות הנשכחות. שמעתי הרבה על סדרת בקעת רוח-כפור, והחלטתי לנסות אותה. קראתי את הפרולוג כבר בחנות והתלהבתי מאוד. גם שדים, גם עתקים רבי עוצמה. מה יכול להיות רע? מתברר שהרבה.

לאחר הפרולוג המרשים, אנחנו מכירים את הדמויות הראשיות של הספר, והם ברונור גרזן-קרב ודריזט דו'אורדן, גמד גולה ואלף אפל גולה, שגרים בבקעת רוח-כפור, מקום כה נידח, עד שרוב האנשים שמנסים לברוח מגיעים לשם. יחד אתם יש גם בן מחצית בשם רג'יס, שהוא למעשה גלגול של פיפין טוק, שאוהב לאכול ולדוג דגים, אבל מסתיר את העובדה שגנב אבן חן קסומה מהפשה פוק, הנבל עם השם הכי עלוב בממלכות הנשכחות, ואבן החן הזאת מסוגלת להפנט כל אדם ולציית לפקודות נושא האבן. כאשר הברברים תוקפים את עשר הקרתות שנמצאות בבקעת רוח-כפור, ברונור חומל על ברברי צעיר ומעלף אותו במהלומה על ראשו. בתמורה, הוא מודיע לו (כמובן שהוא מעולף, אז אני חושב שלא הייתה הסכמה מלאה), שהוא יעבוד עבורו חמש שנים.

לאחר שחמש השנים חולפות, הברברי הצעיר, שנקרא וולפגאר, הופך להיות הדמות הראשית. הספר הזה הוא למעשה רומן החניכה של וולפגאר, כאשר ברונור מתקרב אליו ומחשיב אותו לבנו ומייצר עבורו את אגיס-פנג, הפטיש המגניב ביותר שגם חיקוי למיולנר, אפילו ברמה שהפטיש חוזר ליד של המטיל, אבל עושה רק נזק של 2ק4. דריזט הופך למורה של וולפגאר ויחדיו הם הולכים לצוד דרקון לבן. בתו המאומצת של ברונור, קטי-ברי, מתאהבת בוולפגאר ולמעשה כל הספר מתרכז סביב וולפגאר השרירי שיוצא לאחד את שבטי הברברים. כנגד מה? זוכרים שבהתחלה דיברנו על רסיס הקריסטל הזה? טוב, אז איזה קוסם עלוב ובוגדני בשם אקר קסל נופל קורבן לתככים של מגדל הקוסמים של לוסקאן, וכשהם עוברים במקום, הם משליכים אותו מהשיירה. קרנשיניבון מזהה את הקוסם וקורא אליו, משתלט על מוחו וגורם לו לזמן את כל צבאות המפלצות מסביב, ומה הם בוחרים לעשות? לתקוף את עשר הקרתות. למה? לא זוכר שיש באמת הסבר. וולפגאר יצטרך להשתמש בצבא הברברים, רג'יס יצטרך לאחד את אנשי עשר הקרתות וכל הנוכחים יצטרכו להפסיק להתייחס אל דריזט כמו אל מצורע, כדי שהם יוכלו להתמודד נגד אקר קסל וצבא המפלצות שלו.

כפי שאתם שמים לב, מדובר בספר פנטזיה ג'נרי לחלוטין. הספר הפך להיות רב מכר אדיר, וזאת שאלה טובה למה, מכיוון שמדובר באחד הספרים הכי פחות טובים בכל הממלכות הנשכחות. כן, הספר הראשון, מה שמתחיל את כל הסאגה האדירה הזאת הוא ספר מייגע, שכתוב רע, ולא רק זה, אלא שהעלילה שלו מקרטעת ולעתים לא הגיונית. זוכרים שכתבתי שהברברי הצעיר והמורה שלו הולכים להרוג דרקון לבן? כמו כן, בדומה לשאר הספרים של סלבטורה, הגיבורים גדולים מהחיים והרשעים גדולים עוד יותר, ולכן הם צועקים בקולי קולות, וכשהם רעים, הם ממש רעים, כך שאין להם כפרה. רוב הדמויות, מלבד דריזט, הם העתקים מספרים אחרים, ובמיוחד שר הטבעות. לא סתם סלבטורה אומר שההשפעה הגדולה עליו ביותר היא טולקין. ברונור הוא גימלי, רג'יס הוא פיפין או כל הוביט אחר,דריזט הוא לגולס, ו-וולפגאר הוא שילוב של אראגורן וקונאן הברברי. בפעם הראשונה שקראתי את הספר, לא הצלחתי לסיים אותו. ורק בפעם השנייה, לאחר שסיימתי לקרוא את כל טרילוגיית האלף האפל, הצלחתי לסיים את הספר וקראתי את שאר הסדרה, בגלל שרציתי לדעת מה קורה הלאה. כמו כן, בעמוד האחרון של הספר, מופיע צמד מילים שרק בשבילו שווה לחכות לספר הבא ולהרבה ספרים עתידיים והם "ארטמיס אנטררי".

עוד נקודה קטנה על התרגום לעברית. אני לא מכיר אישית את המתרגם, לא נפגשתי אתו מעולם, אבל היו מספר בחירות תרגומיות שאינני מבין אותן כלל וכלל, ובראשן להצהיר קבל עם ועדה שגווניבר הוא פנתר זכר. על אף שהוא יודע שגווניבר היא פנתרה, הוא משנה את מינה, כי "ברור" שבספר הזה הוא פנתר. יכול להיות שהוא צודק, ובאמת גווניבר הוא פנתר בספר הראשון, מכיוון שסלבטורה לא היה סגור על עצמו. אבל בחייאת, גווניבר לא עוסקת בפרו ורבו במהלך הספר הזה, ולכן ממש לא חשוב מה המין שלה. אז למה לא להשאיר אותו כנקבה? לא ברור.

לסיכום, אני נותן לספר את הציון 5.5 מתוך 10 בסולם צפריר. לא אהבתי את הספר, ולפי דעתי מייצג את כל מה שרע בכתיבה של סלבטורה, אבל אין מה לעשות. הוא מכין את כל העלילה לספרים הבאים, שהם הרבה יותר טובים. וכן, צריך לנשום עמוק, ולבלוע את הצפרדע המסוימת הזאת, אבל אם תצליחו, אתם רק במגמת עלייה.