ננסי ואיריאן ברבריק לא הייתה אחת הסופרות עליי בנערותי. הספרים שלה והסיפורים שלה היו דבר שהתרחקתי ממנו באופן כללי. זה התחיל כאשר קראתי את הספר הראשון שלה בעולם רומח הדרקון שנקרא "חרב הסער". אני עדיין זוכר אותו והוא היה ספר נוראי ביותר, השני בסדרת האגדות. הוא סיפר סיפור חסר תכלית על חרבות הגמדים ועל מציאת מקבת כראס על-ידי חבורת הפונדק, עלילה שתירמס לאחר מכן ברגל גסה על-ידי הרשומות האבודות. בכל מקרה, נראה שהסיפור עצמו נבנה על פי ציור של לארי אלמור ולא הייתה לו עלילה אמיתית. לאחר מכן, נתקלתי בננסי שוב בסיפורים הקצרים שלה וגם בספר הירושה, שמספר על נסיבות הולדתו של תניס, וגם כאשר תרגמתי את הספר "דאלאמר האפל". בהיותי בחור צעיר, לא חיבבתי את הספרים האלו ממש, ולכן כאשר ניגשתי שוב לקריאה מחודשת של הספרים, הפעם זה היה כאדם בוגר ואני מודה שזה היה אחרת לגמרי.
מכיוון שאת "דאלאמר האפל" תרגמתי ואני די זוכר אותו טוב וגם את "חרב הסער", הספר הראשון שניגשתי אליו בחיל וברעדה היה הירושה, ומי שקרא את הביקורת יודע מה אני חושב עליו. מאז אותו הספר, אני חושב שהתחלתי לצפות לספרים של ננסי כדי לראות מבט דווקא בוגר, מאוד נשי, על העולם של רומח הדרקון, מפי סופרת שלא מפחדת להתמודד עם נושאים מאוד רלוונטיים וחשובים בעולם של פנטזיה ופחות שמה דגש על הפנטזיה ויותר על הרגשות והתחושות של הדמויות. ב"דאלאמר האפל" היא מנסה להיכנס לראש של דאלאמר ולהבין מדוע אלף סילבנסטי יהפוך לאלף אפל, מה בעצם עובר עליו בגלות ולאילו גבולות הוא מוכן להגיע כדי להשלים את רצונותיו. בירושה, היא בוחנת את אלנסה, אמו של תניס, שנשבית בידי בני האנוש ונאלצת לעבור השפלות וייסורים ואפשר לראות מנקודת המבט של אלנסה את הדרך שבה אלפים מתייחסים לשבויי מלחמה ולכבוד משפחתי. לאחר מכן, ננסי המשיכה להפליא בספרים שלה וכתבה ספר מצוין על קריסאניה, דמעות של שמי הלילה, שמתאר את הלבטים באמונה של רומח הדרקון בזמן מלחמת הכאוס ואז את הלביאה, הספר על קריאנסראי, מלכתו של גילתאס והמאבק על קואלינסטי. בכל הספרים האלו, ננסי לא נמנעה מהיתקלות עם נושאים קשים והיא הצליחה לעבור אותם קשה, בעלילות שמהצד נראות המשעממות ביותר של רומח הדרקון, כי למי באמת אכפת מקריאן עד עכשיו או מדוע אני צריך לדעת איך בדיוק תניס הגיע לעולם, אבל יש לה אמירה בספרים האלו, מעבר לספרים של סופרים רגילים. הספר הזה, אסירה בעיר מקלט, הוא הספר האחרון של בעולם של רומח הדרקון וגם בכלל. באופן לא מובן, היא לא קיבלה מעולם טרילוגיות, והתמקדה יותר בסיפורים קצרים. הפעם, היא לוקחת שוב רעיון שלא נראה מעניין בהתחלה, אושה במהלך מלחמת הנשמות, והיא בוחנת אותו מנקודת מבט מאוד מעניינת.
אושה מאז'ר ודזרה מאז'ר, שבפעם האחרונה פגשנו אותה בספר המסע של דזרה, יוצאות למסע אל העיר מקלט כדי לקנות ציוד לפונדק הבית האחרון וזאת הזדמנות של אושה גם לנקות את הראש. פאלין מאז'ר, בעלה המפורסם, נלכד על-ידי אנשי צבא הדרקונית בריל לאחר שהם השמידו את אקדמיית הכשפים שלו ושברו את עצמות אצבעותיו על מנת שלא יהיה מסוגל עוד להטיל לחשים. ההתעללות ואובדן הקסם הפך את פאלין לאדם מריר שזרק את כל החיים מאחוריו. הוא עוזב את מרגוע בחיפוש אחר הסיבה להיעלמות הכשפים. זמן קצר לאחר שאושה ודזרה מגיעות לעיר, צבא הדרקונים של אבירי נראקה כובש את העיר כצעד ראשון לקראת השתלטות של בריל על אבאניסיניה. בעוד שהאיזור נותר נייטרלי בין מאליס לבין בריל, נראה שבריל מתכוונת לשבור את השלום המעורער, אבל אז פורצת מלחמת הנשמות, העיר נצורה ואין יוצא ואין נכנס מהעיר. בעוד שדזרה משתפת פעולה עם ארגון מחתרתי הממלט אנשים מתוך העיר, אושה נאלצת להסתיר את החיבור שלה לאותו הארגון בכך שהיא הופכת לציירת בעיר. הקירבה שלה לאצילי העיר בעקבות כך, גורם לה להתקרב לדרגים הגבוהים של צבא הדרקונים, מה שהופך אותה, בעל כורחה, למרגלת.
בדומה לספריה הקודמים, ננסי ואריראן ברבריק עוסקת במושג השבי וכיצד הוא משפיע על נשים. כמו נשים שנאלצו לבלות עם קצינים נאצים בצרפת ובמקומות אחרים, כך גם נשות העיר מקלט נאלצות להתרועע עם אבירי טאקיזיס לאחר שהם כובשים את העיר. ננסי כותבת ברגישות רבה על הנושא הזה, בעוד שברוב העולם הוא מראה אותו כשחור ולבן, ואותן נשים אחר כך נאלצו ללכת ברחוב בעירום כשהקהל זורק עליהן ירקות רקובים. הספר מעלה הרבה שאלות חשובות, כולל שאלות על מוסד הנישואין ומראה כיצד הנישואין הטובים של אושה ושל פאלין התרסקו עד שאולי אי אפשר להרכיב אותם מחדש. מעבר לכך, זהו הספר היחידי מלבד דרקוני להבת קיץ שמספר על אושה, דמות מעניינת מאוד עם קסם עדין ואמיתי, שמנסה במצב קשה, לאחר שאיבדה את הכול, להבין מי היא באמת. התשובה הזאת לא תרצה את מרבית קוראי הספר, אבל זאת אולי התשובה ההגיונית היחידה.
בסופו של דבר, מדובר בספר איטי ורגיש, שמטפל בנושאים רבים, במיוחד על האפשרויות הניתנות לאדם תחת כיבוש ומה הוא מוכן לעשות למען החופש. למרות זאת, בספר עצמו כמעט אין עלילה, וזאת הסיבה להורדת הציון. יש מתח דק שרץ כל הספר, אבל בסופו של דבר, כששואלים על מה העלילה, אפשר היה לצמצם את הספר למאה עמודים. אני נתתי לספר הזה את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר, וזהו סיום אמנם חלש יחסית מהספרים הקודמים שלה בעידן החמישי, אבל ספר מטלטל ביותר שאולי לא יהיה חביב על מרבית הקוראים הצעירים. זהו גם הספר האחרון בחלק השני של העידן החמישי. זהו הספר האחרון שעוסק במאורעות שהתחוללו במלחמת הנשמות ואנחנו עוברים עכשיו אל הבלתי נודע. בקצרה על הספרים האלו, העידן החמישי שומר על הרמה הגבוהה של הספרים ומלחמת הנשמות טרפה את כל הקלפים והכול אפשרי עכשיו. נראה לאיפה נגיע.
מסע בקרין 