תמיד עצוב כשמגיעה העת להיפרד, וכעת הגיע הזמן להיפרד מזוג סופרים שליוו אותנו במשך כל העידנים וכתבו הרבה מאוד ספרים. צמד הסופרים פול ב. תומפסון וטוניה ר. קרטר (שהפכה לאחר זמן מה לטוניה ס. קוק מסיבה שלא הצלחתי להבין עד היום) כתבו 16 ספרים בסך הכול. התוודענו אליהם כאשר הם כתבו את הספר המחריד מאוד אפלה ואור, ולאחר מכן הם המשיכו לכיוון חיובי יותר וכתבו את ממלכות האלפים, מה שהעלה אותם לרמה הגבוהה ביותר של הסופרים המבוקשים. הם המשיכו לכתוב ב-TSR ולאחר מכן ב-WIZARDS ועסקו הרבה בתרבות האלפים. הם הרחיקו אחורה בזמן אל הברברים ואל אימפריית ארגות' ואל יערות האלפים וכעת הם מסיימים את הסיפור שהתחיל לפני שנים רבות ונותנים אקורד סיום. למרות כל זאת, יש הרגשה שיש עוד סיפורים, שהעולם לא הסתיים וכי יש להם עוד רעיונות, בכל מקרה, הם מגיעים לנקודה שאפשר לעצור בה, ועליה נדבר היום.
אנחנו חוזרים לרסיסים האחרונים של האלפים הנמצאים תחת שלטונו של גילתאס, שעזבו את עיר האוהלים שלהם מול כורי-חאן ומחליטים להגיע אל אינת'-וואקנטי, עמק השקט, שבו גילתאס מאמין שהם ימצאו מזור. כל שבטי הנוודים מחליטים לחסל אותם, אבל הם מצליחים להיכנס לעמק המקודש. למרות זאת, פורתיוס לא מסכים להישאר בעמק ומחליט לעזוב אותו כדי להילחם בקואלינוסט. העמק הוא מקום שומם ללא חיים, אשר דבר אינו צומח בו. מעבר לכך, אורות רפאים מעלימים את היצורים החיים וכל דבר חי ונראה שגם קיימים רוחות רפאים לא שקטות בעמק ומצבורי קסם בלתי רגילים. גילתאס וקריאן נאלצים לפתור את התעלומה של העמק ונראה שאין להם זמן מכיוון שמצד אחד, הקוסם המרושע פטרוס מנסה למצוא אף הוא את סוד העמק כדי להשמיד את האלפים וגם גילתאס נופל קורבן למחלת השחפת שהורגת אותו לאיטו ויש סיכוי שהוא לא יצליח לשרוד מספיק זמן כדי להוביל את אנשיו.
כפי הראוי מסוף שכזה, כל הקצוות הפרומים של שני הספרים הקודמים מתחברים. אמנם הרעיון של פורתיוס די נעלם מהר ולכן לא מובן למה בדיוק תרם הספר השני שהתמקד ברובו בפורתיוס. בתחילת הספר הוא אומר "יאללה ביי", וזהו, לא מוסיף דבר לעלילת הספר ואנחנו נתקלים בו שוב בסיום, אז זה היה די מיותר, וגורם לאכזבה רבה. הספר עצמו עוסק הרבה יותר בגילתאס וקריאן ובתעלומות שרק ראינו קצת בספרים הקודמים בקשר לאינת'-וואקנטי. השאלה הגדולה מכולן היא האם האלפים ימצאו לעצמם מולדת חדשה במקום סילבנסטי וקואלינסטי, והשאלה הזאת אכן מקבלת מענה בסוף הספר וגם נקודה קצת אופטימית לאלפים, שסבלו במשך כל הספרים האלו. הסבל של האלפים לא נגמר, הם גזע בהכחדה, ובגלל היכולת המוגבלת של האלפים להתרבות, לא בטוח מה יקרה להם בעולם של רומח הדרקון בעתיד. למרות זאת, התעלומה שנפתרת היא די פשוטה ולא מספקת, לפי דעתי, ולכן הסיום היה קצת צורם לדעתי.
עכשיו, לפני הציונים, צריך לדבר קצת על הסופרים. מספר ראשון שבאמת צריך היה לשכוח שאי פעם היה וכבר עמד לצאת לאור לעברית ונסגר ברגע האחרון (לטובת הדורות הבאים), הם באמת עשו דרך ארוכה. הדבר הטוב ביותר אצלהם הוא הכבוד אצלהם למורשת של הספרים הקודמים. בעוד שסופרים אחרים כותבים על מה שבא להם ולא טורחים לקרוא את הספרים הקודמים, תומפסון וקרטר נותנים השקעה רבה לשמירה על עקביות וגם לא מפחדים לחדש. כמו כן, הם מנהלים מעין ארק גדול ופנימי בספרים שלהם שמגיע לידי סיום בספר הזה, מה שאני קורא לו "הסאגה על באליף", הסיפור הלא מוכר על הגנרל של סילבנוס זהוב העיניים, אחת הדמויות הכי טובות בעולם של רומח הדרקון שלא מוכרת בכלל לקוראים בעברית. הסאגה הזאת מגיעה לסיום בספר הזה וניתן לקרוא על ההתחלה שלה בספר מלך היער, על אף שהוא הספר האחרון שנכתב על-ידי פול תומפסון ולמעשה נותן סגירת מעגל טובה של הסיפור. תמיד אהבתי לקרוא את הספרים של תומפסון וקרטר (לרוב) והם נחשבו אצלי לסמן גבוה. בניגוד לסופרים אחרים, שאני חושש לקרוא את הספרים שלהם (אתם בוודאי יודעים למי אני מתכוון), אצלהם תמיד ידעתי למצוא עלילה רציפה וגם עקביות, שזה חשוב מאוד עבורי. אז היו שלום ותודה לכם על האלפים.
אני מעניק לספר הזה את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר ולסדרה עצמה אני נותן את הציון 8 מתוך 10. זאת סדרה חובה למי שמתעניין לדעת מה קורה בהמשך של רומח הדרקון לאחר מלחמת הנשמות. הגורל של האלפים הוא דבר חשוב מאוד, ועל אף שהסוף קצת לא מספק ופותר הרבה דברים בדרך די מעצבנת, עדיין סדרה חשובה מאוד.
מסע בקרין 