אנחנו עדיין בשנת 1995, וזה הפרוייקט השני של בריאן תומסן. בריאן ממשיך את סדרת ההרפרים והופך אותה לסדרה של ספרי המשך לספרי ההרפרים הראשונים, אבל הוא מחליט ליצור סדרה חדשה שתחליף את ההרפרים ותתמקד דווקא באצולה של הממלכות הנשכחות, מלכים, רוזנים, דוכסים, ולראות כיצד הם משתלבים בממלכות. זאת תהיה סדרה פתוחה, כאשר כל ספר יתרחש במקום אחר ובתקופת זמן אחרת, ללא קשר בין הספרים. זה עבד יפה עם ההרפרים, אז למה שזה לא יעבוד עכשיו? כדי להצליח בכך, הוא לקח את הסופר האמין שלו, ואחד הקליברים הגדולים של הז'אנר, דיוויד קוק, שכתב כמה ספרים קודמים בממלכות וגם יצר את הגרסה השנייה של מוד"מ. האם הוא הצליח?
פינץ' הוא מנהיג של חבורת גנבים באלטורל, שחיה מהיד לפה. היא מצליחה לא רע, אבל הם לא מגיעים גבוה מדי. ביום בהיר אחד, מגיע שר הצבא של אנקאפור, עיר גדולה שיושבת על גדות האגם הרותח ומודיע לפינץ' שעליו לחזור חזרה לאנקאפור. מתברר שפינץ' הוא בנו המאומץ של מנפריק השלישי, המלך הכל-יכול של אנקאפור, וכעת לאחר מותו של המלך, הוא צריך לעזור לו בתהליך מציאת היורש החוקי. אבל כמובן שפינץ' לא מגיע לשם כדי להעביר את זה, כי הוא נשכר על-ידי גורם עלום ומיסתורי לבצע את השוד הגדול ביותר שהיה בעיר. פינץ', שמבין שנכנס לקלחת עמוקה מדי של תככים, חייב למצוא לעצמו דרך מילוט מכל הסיפור הזה, ולבצע את שוד עוד גדול יותר מכפי שהאנשים מצפים ממנו: הוא הולך לשדוד את המלכות עצמה.
בנוגע לבריאן תומסן, אני חייב להגיד כמה דברים. הדבר הראשון, הוא לוקח והופך את הספרים לזולים יותר. הוא משתמש בגרפיקות זולות בתוך הספר, הכריכה הראשית נראית זוועה, מה שמזכיר את השחזורים שהוא עושה בשאר הספרים, וגורם לספרים להיראות פחות נגישים. למרות כל זאת, הוא רואה את הנולד. הוא מבין להיכן הפנטזיה הולכת והוא מנסה לנווט את העולם של המבוכים ודרקונים לשם. הספר הזה יצא שנה לפני "משחקי הכס" של ג'ורג' מרטין, שיהפוך להיות האורים ותומים לתככי ממלכות ולגרימדארק, והספר הזה מציג את אותם נושאים בדיוק, מה שמראה שאולי בריאן ידע דבר או שניים שאנחנו לא ידענו. הספר עצמו מלא בתככים סטייל משחקי הכס, רק עם דגש הרבה יותר חזק על הקסם, ולמען האמת, עושה עבודה די טובה.
בעוד שהכריכה מרתיעה, הספר די טוב, באופן מפתיע. כמו שאומרים, חיפשתי נחושת ומצאתי זהב. דיוויד קוק הוא סופר נהדר, ולרוע המזל, זה הספר האחרון שהוא יכתוב בממלכות הנשכחות. בעקבות המהפכה של בריאן תומסן וגם מכיוון שהוא די ראה את הנולד, הוא עזב את TSR והלך לכתוב משחקי מחשב, והיה שותף בכתיבת המשחקים fallout ואפילו כותב בכיר ב-Elder Scrolls, מה שמראה שהבחור מבין דבר או שניים. בכל מקרה, הספר משלב בו מינון מוצלח מאוד של דמויות אפורות, תככים טובים, מספיק קרבות בלי להעיק והרבה הומור, כמו שצריך. אם מתייחסים לסיפור כאל הרפתקה בודדת, ניתן מאוד מאוד ליהנות ממנו, וכן, אני חייב להתוודות. זה ספר שאני ממליץ עליו.
אני מעניק לספר את הציון 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר. זה ספר שלא חשבתי שאיהנה ממנו, ובאמת נהנתי ממנו. מי ידע? הכי חשוב לשמור על ראש פתוח. האם יכול להיות שבריאן תומסן כן הביא את החברה לנקודה שממנו הייתה יכולה לעלות? האם ההיסטוריה שפטה אותו לרעה? על כך נמשיך הלאה במסע.
מסע בקרין 