הדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות בסדרה של ספרים שעומדים בפני עצמם הוא לחזור על אותה העלילה פעמיים. זה מספיק נורא בסדרה, אבל בספרים בדידים, שלכל סופר יש את האופציה להציע הצעה משלו, לכתוב שני ספרים שהם בדיוק אותה העלילה, זה דבר מאוד לא מכובד. לרוע המזל, זה בדיוק מה שקורה עכשיו.
הדבר המיוחד בסדרת קורבנות המלחמה הוא שכל סופר שלח הצעה לעורכים של אברון ואמר מה הרעיון שלו עבור סדרת קורבנות המלחמה. הצוות עבר על העלילות ואז החליט את מי הוא מעביר ואת מי לא. זה קרה בכל המחלקות של הספרים, ואפילו ידוע הסיפור הטראגי על קמרון פרנקלין בממלכות הנשכחות על סיפור שכזה, אבל חשבתי שבאברון, בהיותו עולם חדש ועם עורכים מאוד קפדניים, זה לא יקרה. העלילה של הספר הזה היא כמעט זהה לחלוטין עם העלילה של הספר הראשון, "קמע הארגמן", מלבד כמה דברים.
אז על מה מדובר? במהלך המלחמה האחרונה, כוחות ת'ריין תקפו מנזר באונדייר באמצעות כלי נשק רב עוצמה שעיוות את המציאות עצמה. עשרים שנה לאחר מכן, כוחות מתגבשים כדי למצוא את אותו כלי נשק, הכדור מזוריאט, המוסתר באותו המנזר, וכאשר הוא נגנב, טרון, נזיר לוחם ומתנקש יוצא להחזיר אותו בחזרה. אליו מצטרפים ננס מלומד שגם מחפש את הכדור למטרותיו שלו והמשרת חצי האורק שלו.
כפי ששמתם לב, העלילה דומה מאוד לסיפור המקגאפין הקודם, וגם הפעם יש מרדפים, בריחות, טיסות על ספינות אוויר, רכבות, קרבות ושאר ירקות. אבל הפעם, הספר הרבה יותר טוב. כן, זה סיפור מקגאפין. כן, עברנו את כל זה לפני כן, אבל הפעם זה טוב. הספר מהנה, כתוב טוב והעלילה מעניינת. כמו כן, זה ספר ראשון שבוחן את היחסים בין ת'ריין לאונדייר, שתיים מהממלכות הגדולות שלא זכו להתייחסות כמעט (רק בעקיפין) בספרים אחרים, ואנחנו זוכים לבקר בבירות הגדולות והתחושה היא של הרפתקה טובה. האם זה ספר מצוין, לא, בינוני פלוס, אבל קריא וטוב למי שרוצה להכיר טוב יותר את אברון. אני נותן לספר את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר. הוא היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, אבל עדיין, קצת נמאס מסיפורי מקגאפין ואני רוצה כבר לקרוא ספר המשפיע על העולם. נראה ש-Phase I של אברון נועד להציג את העולם ולא לשנות אותו באופן משמעותי (או לא משמעותי) וצריך קצת יותר אומץ.
בפעם הבאה נגיע לספר נוסף בסדרת קורבנות המלחמה ונקווה שהפעם לא יהיה מדובר באיזה מקגאפין.
מסע בקרין 