מקווסטה קאר-תון – הלוחמים 2 – הרפתקאות ימיות

ישנם ספרים שאתה מחכה ומחכה עד שתגיע אליהם ויש ספרים שאתה ממש לא רוצה לקרוא. היו כמה במהלך המסע, ויש עוד כמה כאלו שאתה מאוד רוצה לדעת מה קורה בהם ויש ספרים שאתה דוחה ודוחה את הקריאה שלהם ובסוף בולע כמו גלולה מרה. זה בדיוק המצב שהיה לי עם הספר על מקווסטה. מי זאת מקווסטה, אתם שואלים? ובכן, מקווסטה היא דמות שולית שבשולית שמופיעה בספר השלישי והיא הקפטן של הספינה פרשון שלוקחת את החבורה מסחף ובסוף טובעת בים הדם. אז זהו, מתברר שיש אנשים שחשבו שמגיע לה ספר משלה. אני אישית לא אוהב הרפתקאות ימיות וספרים על ים. לא יודע למה, זה פשוט לא הכי מעניין, על אף שאני מכיר אנשים שאלו החיים שלהם. אז הקריאה של הספר הזה התארכה והוא אחד הספרים האחרונים שקראתי במסע הזה. היה שווה להמתין?

אנחנו מתוודעים למקווסטה קאר-תון בגיל 18, כשמונה שנים לפני מלחמת הרומח ולצוות הפרשון, שנמצא בפיקודו של אביה, הקברניט הנודע מילס קאר-תון. במהלך תחרות של ספינות, אביה של מקווסטה מהמר על הספינה וכאשר הספינה מפסידה, מקווסטה נאלצת להתמודד עם ההפסד ולצאת לשירותו של מאפיונר מינוטאורי כדי להציל את אביה בחיפוש אחר יצור אגדי. נשמע פשוט, נכון, אבל באופן מעניין, זה ספר הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.

קודם כל, זהו אחד הספרים היחידים שיש לו עלילה ברורה. כמה שהדבר הזה חסר ברומח הדרקון. רוב הספרים של העבר מספרים על נקודות בעברן של הדמויות וממש לא בא לי לקרוא על ילדותה של מקווסטה על הספינה, אבל זהו סיפור שמתרחש בזמן מוגבל (הזמן הוא גם פקטור חשוב בו), והוא ספר מלא אקשן על יצורים ימיים ועל ים הדם ומסביב לו. מעבר לכך, הרשע של הסיפור הוא אחד הרשעים הטובים ביותר שנכתבו ברומח הדרקון, מעין שילוב של מאפיונר ורשע בסרטי ג'יימס בונד, ואחת הדמויות הטובות שקראתי ברומח הדרקון. הספר קריא מאוד והוא לא נורא כפי שחשבתי. לעומת זאת (וזה היה חייב להגיע), הדמות של מקווסטה, שהיא המרכז של הספר, לא מחזיקה מים וקרטונית להפליא, וזה מפתיע לעומת דמויות המשנה המפותחות. מקווסטה היא דמות חביבה, אבל אין בה עומק וכאן החולשה המרכזית של הספר. הוא קריא, הוא זורם, אבל קשה להרגיש משהו לגבי הדמות הראשית ולכן הוא חלול במובן כלשהו.

אז כספר כיפי, כן, הוא לגמרי עושה את העבודה שלו, אתם אוהבים הרפתקאות ימיות, בכלל הספר שלכם. אני אישית לא סבלתי במהלך הקריאה והפתיע אותי לטובה. דבר שמוזר לי מאוד הוא שהספר כתוב על שמה של טינה דניאל, אבל בספר עצמו כתוב שמי שכתבה אותו הייתה ג'יין רייב וטינה דניאל. להיכן שנה של ג'יין רייב נעלם? מעבר לעובדה שטינה דניאל לא כתבה עוד ספרים ברומח הדרקון, וזה כבר מחשיד, מעניין מה היה התפקיד של ג'יין רייב. הספר מקבל את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר וזה הרבה יותר מכפי שחשבתי.

וזה המקום גם לסכם את סדרת הלוחמים. זוהי הסדרה הארוכה ביותר ברומח הדרקון ומורכבת משבעה ספרים. ארבעה מהספרים האלו שייכים לסדרת האבירים המחרידה (מתחילה עם אבירי הכתר), והשאר הם הספר הזה, הספר המדהים על הנגיד סות', והספר המיותר על תרוס ברזלי. בממוצע הציון של הספרים הוא 5.7, מה שהופך אותה בינתיים לסדרה הגרועה ביותר של רומח הדרקון, אבל אם מורידים את הספרים על האבירים, מגיעים לממוצע של 7.6, שזה לא רע בכלל. בכל מקרה, הסדרה היא למכורי רומח הדרקון (מלבד הנגיד סות', שרוצו לקרוא אותו).

והנה עוד סדרה הסתיימה. ובשבוע הבא אנחנו מגיעים לסדרת ההקדמות, שממנה אציג שלושה ספרים (אחד מהם תרגמתי, ושניים זכורים לי היטב, ולכן נותרו בחוץ). השלושה שנותרו הם (כדי לא לעשות מתח): אפלה ואור, המספר על קיטיארה וסער, קנדרמור, המספר על גדילן וחלמיש המלך, שאתם די יכולים לנחש על מה מדובר. בתקווה אצליח להכניס את כל השלושה בשבוע הבא לקראת החלק האחרון של המסע.