לפעמים אני שוכח, זה טוב וזה רע. הרי הזמן מרפא את הכול, ואחרי זמן מה שקוראים ספר גרוע, אתם אומרים לעצמכם, אולי טעיתי, אולי היה נחמד. כשקראתי את הספר הראשון של אלמינסטר, אמרתי לעצמי, "מה לכל הרוחות זה הספר הזה?" והוא קיבל אצלי את אחד הציונים הכי נמוכים. אחר כך קראתי את "אור-סער" של גרינווד בסדרת ההרפרים והוא קיבל אצלי את הציון 1, הכי נמוך שאי פעם נתתי, כי הוא היה ממש אבל ממש בלתי נסבל. אחר כך אמרתי לעצמי, אני לא קורא יותר את הדברים של גרינווד. ועמדתי בזה יפה, אבל אז התחלתי את המסע בממלכות ואיך אפשר להמשיך את המסע ללא אחד מאבני הבניין שלו, אפילו שהן רעועות. אז המשכתי אל הספר השני של אלמינסטר, שהיה שיפור משמעותי מהראשון, אבל עדיין לא מהספרים שהכי נהנים מהם. ועכשיו הגעתי לשלישי. לקח לי כמעט שבוע לכתוב את הביקורת הזאת, כי רציתי לוודא שההרגשה שהייתה לי עם סיום הספר, אכן נשארת. הו, כן, היא נשארה לגמרי.
אנחנו מצטרפים לאלמינסטר לאחר תקופה שבה הוא הפעיל מלכודת והרדים את עצמו למשך 100 שנה. אלמינסטר מתעורר לעולם חדש שבו מית' דראנור הושמדה, הנוכחות שלו הפכה לאגדה והוא מציית למיסטרה בכך שהוא מציב מכשולי דמה עבור קוסמים אחרים כדי שיגלו את כוחות הקסם שלהם. אבל אז מיסטרה מבקשת ממנו להתלמד אצל קוסמת זדונית שעובדת את ביין. אלמינסטר אמנם לא מבין מדוע היא מבקשת ממנו את זה, אבל הוא נאלץ לעשות זאת. הקוסמת החדשה מעמידה את אלמינסטר בפיתוי הגדול: מה ימנע ממנו להשתלט על העולם באמצעות כוחותיו, או יתרה מכך, לדרוש את מקומו כאל מן המניין?
למי שתוהה לקבל תשובה, אתן אותה עכשיו. הוא לא עושה את זה. אלמינסטר טוב מדי ונחמד מדי. מה הבעיה? שאת התשובה מקבלים באמצע הספר. הספר מחולק לשני חלקים, וזאת העלילה של החלק הראשון. מה העלילה של החלק השני? אין. כאילו, ממש, אין כלום. הספר נגמר בחצי ואז אנחנו מקבלים עוד סגירת קצוות מהחלק הראשון ועוד עלילות משנה שלא מובילות לשום מקום. בפעם הקודמת אמרתי שיש להתייחס לאלמינסטר שכל פרק הוא סיפור קצר בפני עצמו, וזה כך גם פה, אבל כשמדובר על אוסף סיפורים משעממים, אז אין מה לקרוא. זהו ספר נוראי. אין לי מילים אחרות להגיד. חשבתי שאולי שפטתי אותו לרעה, אבל פשוט חיכיתי שיסתיים. אילו לא היה לי ספר אודיו, לא הייתי מצליח לסיים אותו. המון קרבות מכושפים שחוזרים על עצמם. דאוס אקס מאכינה לכל דבר וכל דבר שרע בממלכות. הכתיבה של גרינווד נוראית והספר לא מעניין. אני יכול לתת עוד הרבה ביקורות קשות, אבל עדיף שלא. מקווה שהבנתם ממה שכתבתי שאני לא ממליץ על הספר.
אני נותן לספר את הציון 2 מתוך 10 בסולם צפריר, וזה ציון נמוך ביותר, והוא ניצל מ-1 רק בגלל שהיו כמה קטעים שעוד היה אפשר לסבול, בקושי רב, אבל לסבול. לאחר שקראתי מספיק ספרים של גרינווד, אני מבין שממנו לא תבוא הישועה וכנראה אצטרך לסיים את המסע בלי לקרוא את הספרים שלו, כי זה פשוט בלתי נסבל.
מסע בקרין 