דרקונים של ירח נעלם – מלחמת הנשמות 3 – הסיום הגדול

הספר השלישי הוא הבעייתי מכולם. תמיד. במהלך הספרים הראשונים עושים המון הבטחות. מוסיפים אויבים, מקומות, דילמות, והמון דברים שצריכים להתרחש, ובספר האחרון צריך לקיים את ההבטחות האלו. מעטות הסדרות שמצליחות לעשות את זה. תראו סדרות כמו "משחקי הכס", שבעונות האחרונות התחילו לזייף, וזאת תסמונת הספר השלישי. בעוד שווייס והיקמן בדרך כלל מצליחים להתגבר על מכשלת הספר האמצעי, שזאת תסמונת אחרת לגמרי, שבה סופרים מורחים את הספר השני בטרילוגייה שממילא הייתה צריכה להיות שני ספרים, אבל הם חותמים על חוזה לטרילוגייה, כי ככה רגילים, הם לא מצליחים בדרך כלל להתגבר על תסמונת הספר השלישי, וזה ניכר מאוד בכתיבה שלהם. הם בונים עולמות מופלאים, מציגית דמויות טובות, אבל הסיום שלהם… לוקה בחסר. הדוגמה היחידה שאפשר להביא לטובה היא סדרת "האגדות", שבה "מבחן התאומים", היה בדיוק האופן שבו ספר אחרון צריך להיראות, ולכן הוא גם אחד הטובים ביותר שלהם, ומה שהשאיר את הטעם הטוב לשאר הסדרה. תחשבו שהספר האחרון היה "דרקונים של שחר האביב" ולא בטוח שרומח הדרקון היה ממשיך הלאה. כן, וייס והיקמן לא יודעים לסיים סדרות, וכאשר הרף גבוה, כמו בסדרה הזאת, הנושא הזה מדאיג ביותר. מכיוון שאי אפשר להתייחס לספר הזה ללא ספויילרים לספר הקודם. מי שמתכוון לקרוא את הסדרה הזאת ועדיין לא יודע מה קורה בה, שלא ימשיך לקרוא.

אנחנו חוזרים לאנסאלון לאחר המאבקים האדירים שהתרחשו בספר הקודם, ועם מותם של לא פחות משני דרקוני על, נראה שהכוח של האל האחד מתחיל לעשות קצת סדר בעולם. זהות האל האחד נחשפת בעמודים האחרונים של הספר הקודם וגם גיבורת הרומח האחרונה שעוד נותרה בחיים מחזירה את נשמתה, וכך כל הדור הקודם מת, וכעת אנחנו מפנים את השטח לעולם חדש ומופלא. מינה וצבאותיה משיגים עוד ועוד ניצחונות ונראה שכיבוש העולם נמצא בהישג ידה, ואליה מצטרף סילבנושיי, האלף הסילבנסטי. כעת היא צריכה רק לחסל את האויבת הגדולה מכולן, מאליסטריקס, הדרקונית האדומה והאדירה. בינתיים, פאלין, גדילן ודאלאמר צריכים לגלות כיצד אפשר לעצור את מינה מלכבוש את העולם. האלפים של קואלינוסט צריכים להבין כיצד הם ממשיכים בדרכם והאבירים מבינים שיש רק דרך אחת לעצור את מינה ושולחים את הצבאות לסנקטיון, וגם נראה שמליס עומדת להגיע לשם. בינתיים, הנוכחות של גדילן בעתיד משבשת את התוכניות של האל האחד, כאשר הוא ותעלומן מגלים את התחבולה הגדולה ביותר בעולם. הקרב הסופי הולך לשנות את כל החוקים של העולם.

איזה סיום. סיום טוב, סיום מעולה, סיום מפתיע, אבל אין מה לעשות, וייס והיקמן לא יודעים לכתוב סופים. הספר פחות טוב מהקודמים. נכון שהוא טוב וברמה אחת מעבר לכל מה שיש ברומח הדרקון, כמו להשוות המבורגר של רובן לבין מק רויאל יבש, אבל עדיין, נראה שלא עשו אותו במידת העשייה הנכונה. הסוף מרגיש כבר בהול, מהיר, וגם מעצבן, יש לומר. הסוף של הספר הוא חדשני, וגם נועז, ולא ראיתי אותו מגיע משום מקום. הוא למעשה מתקן את כל העידן החמישי, כלומר, כל מה שקראנו את לפה, היה מעין טוויסט של זמן מקביל, ועכשיו אפשר לחזור לעולם שאותו היכרנו לפני מלחמת הכאוס. אז כן, כיף לראות שיש כבר קסמים ושדרקוני על הם לא איום כזה גדול ולמעשה העולם צריך להתמודד עכשיו עם הגזעים שבו, מה שנותן אפשרות שוב להפוך את הנבלים והגיבורים לבני התמותה ולא להסתמך יותר מדי על האלים. הם שם, נכון, אבל הפעם הם מנסים שלא להתערב על מנת שלא לחטוף עוד סנוקרת.

אני נותן לספר את הציון 9 מתוך 10 בסולם צפריר. טוב מאוד, אבל עדיין לא מושלם, וקצת מבאס עם הסדרה הכי טובה ברומח הדרקון מזה עידנים. בספרים הבאים, כבר לא אוכל יותר לשמור על ספויילרים, כי ממש כבר אי אפשר. אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה השנייה, והקצרה ביותר, שבה ישנם אירועים המתרחשים במהלך מלחמת הנשמות. הסדרה הראשונה היא סדרת לינשה, הסדרה השנייה היא מלחמות המינוטאורים, שמתרחשות במקביל למאורעות מלחמת הנשמות, ושני ספרים קצרים, על אושה ועל טארן מפוח-שחם. לאחר מכן, כל הספויילרים מבוטלים. המשכתם אתי עד לכאן, עכשיו אנחנו הולכים בדרך לא זרועה, לא מוכרת, בעולם שלא תורגם (חוץ מכוהנת האופל, כמובן), אל העתיד של הרומח.