לקראת סוף הימים של TSR, מצבה בכי רע והיא נמכרת לחברת Wizards of the Coast שמחליטה לקנות את TSR כפי שהיא, לבצע כמה שינויים ארגוניים ולשנות את הליין של הספרים. כתוצאה מכך, סדרת ההרפרים, הסדרה הארוכה ביותר שאי פעם הייתה לממלכת הנשכחות, נמצאת על סף סכנה. הם מקבלים ארכה לשלושה ספרים, וחוזים נחתמים. הספר הראשון הוא הפנינה האמיתית, והם פונים לעבר הממציא של העולם, אד גרינווד, אשר יכתוב ספר בודד בעולם של הממלכות ומתרכז בסופה יד-כסופה, הראש של ההרפרים. כך אנחנו מגיעים לספר מספר 14: "אור הסער". נשמע מוכר, לא? במיוחד כאשר הרוצח שורף את הגופות מבפנים עד שהעיניים שלהם בוערות. הקורא ברנדון סנדרסון נקרא להגיב.
אד גרינווד הצליח בעבר עם הספרים שלו, המודולים ולמעשה המצאת הממלכות הנשכחות (שאותה המציא כבר בגיל שמונה עם הסיפור הקצר, "אדם רוכב לו משער בלדור" ולא הפסיק מאז). הפעם אנחנו עוזבים את הסאגות האדירות שלו על שאנדריל ואלמינסטר ומתמקדים בסיפור קטן יותר על רצח. וכמה כיף לקרוא על תעלומת רצח באחת מהפינות הנידחות של קורמיר. בעלילתנו, סופה יד-כסופה נקראת לפתור רצח של בעל אחוזת אצולה בקורמיר, אבל לא עובר זמן שעוד אנשים מתחילים להירצח. חבורה של מכשפי קרב שנשלחת למקום מתחילה גם בחקירה, וגם הם מתחילים להירצח. סופה זוכה לקבלת פנים צוננת, ולמלחמה נגד יציר אימים לא אנושי, שמאיים על כל היושבים במצודה, השומרת על סוד עתיק יומין.
כפי שנראה, מתכון לספר מנצח. אבל נראה שאד גרינווד לקח את כל המרכיבים האלו, הכניס למיקרו, שם על החום הגבוה ביותר ונתן לו להתבשל שבועיים. העיסה שנותרה לאחר מכן היא הספר הזה. מאיפה להתחיל? יש הרבה. בואו ונתחיל מהדמויות. ידוע שהמפתח לספר טוב הן דמויות טובות. אז יש לנו את סופה שהיא דמות נהדרת שמוכרת מספרים אחרים. פה מתברר שסופה היא נודיסטית, כי אחרת אין כל סיבה לתאר מדוע היא הולכת עירומה חצי מהספר, ללא כל בעיה. מעבר לכך, היא צריכה להיות אישה חזקה ועצמאית, אבל קשה להבין את זה מהכתיבה. בני האצולה הקורמירים, שצריכים להיות החשודים העיקריים הם שבלונות של האצילים הסנובים וקשה להבדיל מי זה מי. מכשפי הקרב כולם מעצבנים, ואין טעם לזכור את השמות, כי אין ממש הבדל ביניהם. בין כה וכה כולם כמעט ימותו. עכשיו נעבור לעלילה, אממ… בטוח היה משהו, לא? אין כלום! כולם מתים, יש רוצח, זה חשוב, לא חשוב? מה זה משנה. סופה הולכת עוד פעם עירומה, אחד האצילים זורק הערה סרקסיסטית על עמק-צל ועל סופה והיא מחייכת קלות ומתגברת על עוד רעל שהכניסו למרק.
לספרים של TSR, כדוגמת רומח הדרקון והממלכות הנשכחות יש מוניטין רעים במיוחד בגלל ספרים כאלו. נראה שלאד לא היה מה לכתוב, אז הוא פשוט שרבט מה שעבר לו בראש באותו הרגע. ספר חסר חשיבות, מעצבן וחסר כל חן. זה אולי הספר הגרוע ביותר שאי פעם היה בממלכות, ובטוח שלא הספר ש-Wizards רצו לקבל. אני נותן לספר המהולל הזה את הציון 1 מתוך 10 בסולם צפריר. שומר נפשו ירחק.
אחרי הספר הזה, Wizards הגיעו להחלטה שסדרת ההרפרים הגיעה לקיצה. הם אמרו שיש עוד שני ספרים, ולא מעבר לכך. כתוצאה מכך, צ'רלס מופאט, סופר חדש שהיה צריך להיכנס לעולם הממלכות הנשכחות מקבל הודעה שהספר שלו Rise of the blade, לא ייצא לאור וכי הם סוגרים את הסדרה. בעקבות ביטול הספר, שהיה צריך להיות התחלה של טרילוגייה. הם שולפים שוב את איליין קנינגהם, שמנסה להמשיך ולכתוב את הטרילוגייה שלה, והפעם שולחים אותה לסיים את הסדרה בצורה נאותה. אבל זאת ועוד בעוד שני ספרים. הספר הבא מחזיר סופרים אהובים לעולם ולשגעונות של אחד מהם.
מסע בקרין 
2 Comments