דאגלס נילס הוכיח את עצמו כנותן פוש טוב ומרים את זה לאחר מכן בספר המשך טוב יותר ולכן חיכיתי לראות מה הוא יעשה הפעם. ואני חייב להודות שהוא הפתיע אותי. מיד תראו אם לטובה או לרעה, אבל ממש לא חשבתי שהסיפור יילך למקום הזה. אז תפסו את עצמכם, כאשר אנחנו מגיעים לעולם האבוד. דבר אחד קטן, מתחילים לראות בנקודה הזאת את הלחץ שמתחיל להיות על מחלקת הספרים. סדרת האימפריות יצאה אחרי הספר הראשון והספר השני יצא לפני הספר הזה, וחודש לאחר מכן יוצאים שני ספרים במקביל ועוד מסדרה אחת, כך שהלחץ מתחיל לתת את אותותיו ומיד יצטרפו עוד סופרים חדשים לממלכות. בקרוב העולמות החדשים עומדים להגיע ואז הלחץ על מחלקות הספרים יתחיל לתת את אותותיו ויתחילו קצת לזרוק פה ולזרוק שם, אבל פה אנחנו עדיין רואים את האהבה הגדולה של האנשים למה שהם עושים.
האלורן ואריש ממשיכים במסע שלהם לאורך מאזטיקה והם מגיעים אל העיר הגדולה נקסל, בירת העולם האמיתי. בינתיים, קורדל מתקדם עם הצבא שלו לאורך היבשת והוא נוחל הצלחה לאחר הצלחה, כאשר השבטים לא יודעים איך להתמודד עם שיטות הלחימה שלו, ובמיוחד חיל הפרשים. כאשר צבא הכיבוש מגיע לנקסל, שליטי מאזטיקה יצטרכו להבין האם הם מוסרים את השלטון ביד הזרים או נלחמים נגדם. אבל מישהו בינתיים רוחש מאחורי הקלעים (כרגיל) לעבר מטרה זדונית הרבה יותר.
קודם כל, את הטוויסט הגדול של הסוף אני כבר זיהיתי בתחילת הספר הראשון והופתעתי שרק עכשיו הוא הופיע, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אבל כן הייתה הפתעה בסוף, כאשר העולם של מאזטיקה משתנה לנצח באופן מדהים, שמראה את האופן שבו דאגלס נילס אוהב אגדות. דאגלס נילס הוא גם היסטוריון חובב ורואים את זה בהשקעה הרבה שלו בפרטים של מאזטיקה, שהוא עולם חדש לגמרי ובדמויות שלו. ספר ההמשך הזה טוב, כמו ספרי ההמשך של דאגלס נילס, אבל אנחנו יודעים שהוא קצת חלש בסופים, אז תמשיך כמו שאתה, אבל בלי לפשל, כן?
אני נותן לספר הזה את הציון 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר. בינתיים, התקופה הזאת מראה כמה אנשים השקיעו בספרים, כמה הם אהבו את העולם וכמה הם אהבו ליצור. לפני שהכול התחיל להתפרק. דווקא בספרים האלו אני רואה את הטרגדיה, למה העולם הזה היה מסוגל להגיע, וכמה הוא לא הצליח לממש את הפוטנציאל האדיר שלו.
מסע בקרין 