שנת ההוצאה: 1990
שנת הספר: 1358 לספירת העמקים
ספרי המשך הם דבר מבלבל, במיוחד כשהספר הראשון נועד להיות ספר שעומד בפני עצמו ולא צריך לעשות לו המשך. בתחילה, ספרי הממלכות הנשכחות נוצרו, בכוונה תחילה, כדי להיות בדידים ולהציג חבורות שונות כדי לתת לקוראים ליהנות מהפינות השונות ברחבי הממלכות. כבר אז הוכרז כי דמויות לא יעברו בין סדרות, עם יוצא הדופן של אלמינסטר, שעלול להופיע מדי פעם בתפקידי אורח (ולא כדמות ראשית), וכי הספרים יתחילו ויסתיימו באותו הספר. כתוצאה מכך, הספרים של הממלכות הנשכחות נטו להיות קצת גדולים יותר מהספרים הרגילים של רומח הדרקון, שהיו 300 עמודים, בעוד שבממלכות, היה אפשרי מדי פעם לגרד את הצד התחתון של ה-500. ג׳ף גראב כתב את קשרי התכלת, אחד מהספרים המצליחים ביותר, והוא גם היה יוצר המשנה של הממלכות הנשכחות, יחד עם אד גרינווד, וכותב מודולים וספרי חוקים מוצלח בפני עצמו. כאשר קשרי התכלת הצליח יותר מכפי שהוא האמין, הוא קיבל בקשה להפוך את הסדרה לטרילוגייה, אבל איך אפשר לקחת סיפור סגור לגמרי ולהפוך אותו לטרילוגייה. עושים את מה שחייבים לעשות. מתחילים סיפור אחר.
בספר הזה, אנחנו מתוודעים אל גיוגי וויברנספור, אציל זוטר ממשפחת וויברנספור הענפה מאימרסי, אשר מסתבך בפרשיית פשע ושוד, וגם רצח. כאשר הוא מנסה לחקור בעצמו את האירועים, הוא מגלה כי הוא מסתבך עמוק יותר ויותר בפרשייה שהתחילה בקשרי התכלת וכי לו ולמשפחתו יש חלק בקנוניה הגדולה. האם יש סיכוי שגיוגי הולך לחשוף את הסוד המשפחתי שלו וגם להבין מה הסוד האפל שהטרובדור חסר השם הסתיר אפילו מחברי הקנוניה שלו?
גיוגי וויברסנפור הוא דמות משנה בקשרי התכלת. ספק אם היו כאלו שזכרו אותו שם, אבל הוא היה הדמות הקומית של אציל קורמירי מעיר בשם אימרסי, שאליאס כמעט רוצחת כאשר הוא מבצע חיקוי די משכנע של המלך אזון הרביעי. לאחר מכן, הוא מופיע במהלך הספר כדמות משנית ביותר שמופיעה מדי פעם, מתנהגת באצילות מעצבנת, ונעלמת. ולכן, ההחלטה להפוך את גיוגי פתאום לגיבור הספר החדש מעוררת הרבה תהיות. כדי לתת קשר לספר הקודם, אל גיוגי מצטרפת הפעם בת המחצית אוליב, שהפעם מבלה הרבה זמן בתור אתון, ככה שהדגש הוא באמת על גיוגי ועל הדמויות החדשות שנמצאות בספר. בעוד שהעלילה היא סיפור בלשי עם קצת אקשן, הוא עשוי ביד בוטחת ומלאכה אמונה של ג׳ף גראב שיודע בדיוק להיכן הוא רוצה לקחת את הסיפור, ומצליח לתת לנו ספר המשך, שקשור לספר הראשון, אבל טוב יותר, יודע לספר סיפור טוב בפני עצמו עם התחלה אמצע וסוף, כך שאפילו אם מישהו מתחיל לקרוא את הסדרה מהספר הזה, הוא עדיין יהנה ממנו. זהו ספר שלוקח את האלמנטים הטובים ביותר של הממלכות הנשכחות, אבל גם של ספרי פנטזיה בכלל. הוא לא מתמקד במסעות ארוכים ומפות מפורטות, הוא יודע לספר סיפור קטן, אבל עדיין גדול, לתת לנו רוחב יריעה ענק ועדיין להתמקד בפרטי, בקיצור, הוא יודע לכתוב ספר מעולה. וזה ג׳ף גראב, כן?
מעטים הספרים שמאוד מאוד אהבתי, אבל זה אחד הספרים האלו, ובכלל אני חושב שהכניסה לממלכות הנשכחות חייבת להיעשות דרך הסדרה הזאת, שעבורי היא הקלאסיקה האולטמטיבית של הממלכות הנשכחות. התמונות המרהיבות של קלייד קלדוול, העלילה והטוויסטים המדהימים, ובכלל, ההומור המדהים של ג׳ף גראב, שיודע לקחת סיטואציות ג׳נריות ולמצות אותן עד תום. אני מעניק לספר את הציון 10 מתוך 10 בסולם צפריר. קלאסיקה מיידית.
מסע בקרין 