אתם זוכרים שדיברתי אתכם עוד בתקופה שבה היה לי זמן לקרוא רומח הדרקון, עוד כשהיה מותר לצאת מהבית, שיש מספר בעיות עם ספרים שלמעשה משמשים כספרי הקדמה לעלילה הראשית? ובכן, כפי שכתבתי כבר בספר מולדת, סדרת האלף האפל היא למעשה הקדמה לסדרת בקעת רוח-כפור, שאליה נגיע אחרי הספר הזה. ובאופן הזה, אנחנו די יודעים מה הסיום של הספר הנוכחי, והוא שדריזט מגיע בסופו של דבר אל בקעת רוח-כפור וכי הוא עוזב את תת האפלה. באופן הזה, יהיו שני סוגי אנשים: אלו שמעולם לא קראו את בקעת רוח-כפור ובשבילם זה חידוש, ואלו שיודעים כבר את הסוף ופשוט אוהבים לקרוא על דריזט.
בפעם האחרונה שפגשנו את דריזט, הוא כבר הבין כי אין לו מה לחפש יותר בתת-האפלה וכי מנזובראנזן תמיד תמשיך לרדוף אחריו ולכן הוא צריך להגיע למקום הרחוק ביותר, והוא העולם שמעל. דריזט לא מסתגל טוב לעולם ומגלה כי האנשים שעל פני השטח לא סובלים את האלפים האפלים, ומסיבה טובה. האלפים האפלים פושטים על הקרקע ובמיוחד ישובים של אלפים טובים. הם גם משתפים פעולה עם שדים ומפלצות אחרות והם אחת הסיבות לכך שמית' דראנור נפלה. דריזט אמנם בחור טוב ובעל כבוד, אבל אנשים שופטים אותו לפי מראהו. תחשבו שאתם רואים שד מול העיניים שלכם. לא משנה עד שהוא יצליח להסביר לכם שהוא בעצם ברח מהמקום, אתם תחפשו את כלי הנשק הקרוב ביותר. למרות זאת, דריזט ממשיך לחפש את המקום שלו בעולם ונודד במספר מקומות. בחלקם רודפים אחריו ומנסים להרוג אותו, אבל הוא גם ימצא מספר חברים.
שני חברים עיקריים מופיעים בספר, שמשנים את חייו של דריזט וגם מלמדים אותו משמעות חדשה לקיום. הראשון הוא מושי, סייר עיוור שסוגד לאלת הטבע מיליקי, החד קרן, שמלמד את דריזט כיצד להכיר את הטבע של העולם שלמעלה, ולהדחיק את הפרסונה החייתית של דריזט, הצייד, וללמוד להכיר את הטוב בעולם, את דרכיו ואת ההרמוניה של החיים. החבר השני של דריזט הוא ברונור גרזן-קרב, גמד עצבני תואם גימלי (או חלמיש) בעל לב זהב, ששופט כל יצור לפי מעשיו ומבין כי דריזט הוא למעשה אחד מהאנשים הכי אצילים שהוא מכיר מימיו ותופס צד בהגנה עליו כלפי קהילה שלמה שמחליטה לפגוע בו. דריזט נאלץ להבין כי חברים הם מועטים וכי הוא יצטרך ללמוד לאמץ את העולם שממעל כי העולם שמתחת כבר חסום בפניו.
זהו הספר שמסיים את הטרילוגייה ולכן אתייחס גם אליו וגם אל הסדרה כולה. יחסית לספר בודד, זהו הספר החלש ביותר בסדרה. נראה שכולו בנוי על מנת להראות כיצד דריזט הפך להיות מי שהוא, ולכן מגלים למה דריזט הוא בעצם סייר ולא לוחם כפי שראינו בספר הראשון, כיצד הוא הגיע לבקעת רוח-כפור וגם מקבלים הצצה לחברות האמיצה בין ברונור לבין דריזט. עבורי, הספר הזה הרגיש כמו הרכבת פאזל מהירה ללא הרבה עלילה, ואם שמתם לב, אפילו לא רשמתי על מה הספר, והסיבה היא, שאין לו עלילה, אלא רק חיבור לסדרה הבאה. זאת בעיה קשה מאוד של סלבטורה שתופיע עוד הרבה בספרים עתידיים שלו, שמתברר כי הספר עצמו (ורובו) הוא קישור למאורע שצריך לקרות בסוף הספר או בסוף הסדרה. למעשה, דריזט עובר בספר הזה ממקום למקום מבלי שיש באמת רצף בין האירועים. מאורע שנראה כמו קרב נגד שדים שמופיע בתחילת הספר ונראה שהולך להוביל לקונפליקט ארוך, מסתיים די במהירות ואז עוברים לנושא הבא. יש כאלו שייהנו פשוט לקרוא על רצף אירועים מחייו של דריזט, אבל אני לא כזה. אני אוהב שיש עלילה הדוקה בכל ספר, ולא רק כדי לחבר בין ספרים אחרים.
בנוגע לטרילוגייה עצמה, עדיין מדובר באחת הטרילוגיות הטובות ביותר שאי פעם נכתבו בעולם של הממלכות הנשכחות, וגם זה בגלל ההילה האדירה של הספר הראשון שמשרה את עצמה על שאר הספרים. זאת הטרילוגייה שאני ממליץ לקרוא כשמתחילים לקרוא את הממלכות הנשכחות, כי היא פותחת את העולם לכל הרעיונות. הספרים האחרים פחות טובים, אבל כמכלול הספר חזק יותר ככולו מסך חלקיו. יש קסם בטרילוגייה הזאת, ואין בה ממוצע. ולכן, הספר שהות מקבל אצלי את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר, עקב כך שהכתיבה טובה, אבל כפי שכבר אמרתי, עדיין לא מצאתי את העלילה שבו, והסדרה כולה מקבלת את הציון 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר, והיא מומלצת מאוד לכל מי שרוצה להיכנס לעולם של הממלכות הנשכחות ולהכיר מי זה הדריזיט הזה שכולם מדברים עליו. בפעם הבאה נתחיל לדבר על הסדרה שבה הכול התחיל, בקעת רוח-כפור.
מסע בקרין 