ספרים אחרונים הם בעיה. אין מה לעשות. סופר צריך לקחת את כל החוטים שהוא פתח בספרים הקודמים ולקשור אותם יפה מאוד. יש כאלו שיודעים לעשות את זה מצוין ואז אנחנו מקבלים ספרים אחרונים מדהימים. יש כאלו שלא בדיוק יודעים לעשות את זהו וככה אנחנו מקבלים ספרים פחות טובים. עכשיו, מה לעשות כאשר יש לך גם וגם. זה בדרך כלל הממוצע, ולכאן נופל גם הספר הזה שלנו.
בחמישיים הצבעים, התוודענו לחבורת טיר, שמורכבת מריקוס וניבה הגלדיאטורים, ניבה השפחה הקוסמת ואגיס האציל. במהלך הסדרה, הם יצאו למסעות ברחבי את׳אס כדי לגלות את הסודות של העולם וגם להגן על טיר מפני המלכים-המכשפים האחרים ששולטים שם. בספרים האחרונים הם החליטו שהם עומדים להשמיד את הדרקון, המלך-המכשף החזק ביותר שדורש 1,000 עבדים מכל עיר מדי שנה. אבל לא הכול פשוט כפי שחושבים. הדרקון צריך את הנשמות האלו כדי לתחזק את הכלא שבו הוא שומר את ראג׳אט, הקוסם שכינס את המלכים-המכשפים למלחמות הג׳נוסייד שלהם, והוא רק רוצה לצאת מהכלא על מנת לסיים את העבודה.
במהלך המסע של הדמויות לאסוף את החפצים שיעזרו להם לחסל את הדרקון, המלך טית׳יאן, טמפלר לשעבר וטיפוס נאלח לכל הדעות, לומד את דרכי הכישוף ומחליט להיות מלך-מכשף בעצמו ולשם כך הוא רוצה לשחרר את ראג׳אט. וכך, אנחנו מקבלים ספר שמגיע לסגור את כל הקצוות הפתוחים הללו, של המלחמה נגד המלכים-המכשפים, המלחמה נגד בוריס וגורלו של ראג׳אט. הספר הזה ארוך במקצת משאר הספרים של השמש השחורה, ולכן חשבתי, יופי, הולכים ממש להרחיב על זה, אבל זה לא בדיוק קרה. אז קצת על הספר הנוכחי.
החבורה של טיר מקבלת הודעה רחוקה שכל החפצים נאספו ואפשר לחסל את הדרקון, מבלי לדעת שטית׳יאן שלח את ההודעה והוא מתכוון לחסל אותם. בעוד החבורה מתקדמת לעבר עירו של הדרקון, המלכים-המכשפים מתאגדים אף הם כדי לעצור את החבורה מלחסל את הדרקון ולמנוע את שחרורו של ראג׳אט. האם החבורה תהיה מסוגלת לעשות את זה?
ובכן, כפי שכתבתי, הביקורת פה מתחלקת לשניים. ראשית, עבור הספר ושנית עבור הסדרה כולה. הספר עצמו גם מחולק לשני חלקים. החלק הראשון שלו קשור כל כולו לסגירת המעגלים של הספר הרביעי, כלומר, לעלילת הענקים, שמחליטים לפלוש לטיר ככה משום מקום. העלילה הזאת תופסת חצי ספר והיא לא מקדמת אותנו בכלל. בעוד שהעלילה צריכה להתקדם לעבר הדרקון, אנחנו יושבים חצי ספר ונלחמים בענקים. בזבוז משווע של עלילה, שנראה שדורכת במקום. כאשר מגיעים לחלק השני של המרדף אחרי הדרקון, הוא אכן חלק טוב הרבה יותר, במיוחד כאשר המלכים-המכשפים מצטרפים ויש שם חגיגה אחת גדולה. אבל נראה שהספר מואץ מאוד והעלילה נסגרת בפרק אחד, לאחר בנייה של חמישה ספרים. הקצב בספר הזה בעייתי מאוד ולכן אתם נשארים עם טעם מר מתוק בפה, כי אכן הוא הסתיים ובצורה ריאליסטית וגם טובה, ועדיין, זה הכול?
בנוגע לסדרה עצמה. הרעיונות בה ממש טובים, העולם מדהים, אבל הכתיבה, הקצב והדמויות בעייתיות ביותר. אני מאשים את טרוי דנינג. בשני הדברים, הטוב והרע. טרוי דנינג הוא המתכנן של העולם ויש לו רעיונות נהדרים, אבל הוא לא הסופר הטוב ביותר בעולם של הממלכות. והרבה ספרים טובים ירדו בגללו לטמיון. זאת תמיד הבעיה שלו. הוא מציג רעיונות פורצי דרך, לא רק בעולם הזה, אלא גם בממלכות הנשכחות, ואז הוא כותב בצורה ילדותית מאוד עם דמויות שקשה מאוד לחבב. לדוגמה, במהלך קרב נגד הענקים פתאום ריקוס וסאדירה צריכים לדבר על מערכת היחסים ביניהן, או ריקוס לוטש עיניים לעבר אהובתו לשעבר, ברגעים ממש לא הגיוניים, כאילו ילד קטן וחרמן כתב את הסדרה. אני חושב שהסדרה הזאת היתה יכולה לעבוד הרבה יותר טוב עם סופר שיודע להדק את הנושאים וגם שיודע לבנות דמויות טובות יותר ולתת לטרוי דנינג לנהל את כל הסיפור.
הציונים, כמובן, כי אפשר בלי זה. הספר מקבל את הציון 6.5 מתוך 10 בסולם צפריר. זהו ספר שרק חצי ממנו טוב וגם הוא מואץ מאוד. הסדרה כולה מקבלת את הציון 7 מתוך 10. אני לא בטוח שזה הממוצע שמתקבל מהספרים, אבל זה הרושם הכללי שנוצר ממנה. סדרה טובה, אבל לא מחזיקה הרבה מים. האם הייתי ממליץ עליה? למי שרוצה לקרוא פנטזיה קצת אחרת, כן, לגמרי. סוף כל סוף סדרה המבוססת על מו״ד שלוקחת את בניית העולם לכיוון אחר לגמרי. הספר הראשון היה טוב, השאר לא ברמה גבוהה. יש הרגשה חזקה מאוד שפחות מדובר בספר ויותר בסדרת היתקלויות של חבורת מו״ד. עכשיו אני עובר לסדרה חדשה של השמש השחורה ומקווה לראות כיצד סופר אחר יכול לקחת את העולם ואולי לבנות ממנו משהו אחר.
מסע בקרין 