הקסם הוא אחד הנושאים המעניינים ביותר ברומח הדרקון ואחד הדברים שמשכו את הקוראים אליו. היום, בעידן שלנו, מתברר שסופרים משקיעים המון בבניית שיטות קסם, שברנדון סנדרסון הפך לאומנות וגרר עשרות סופרים שממציאים קסמים שיעבדו כאילו היו חלק מפיזיקה קיימת של העולם. רומח הדרקון מעולם לא הצטיין במערכת הקסם שלו. העולם הרי נבנה על מבוכים ודרקונים ושם הוכרז כי לכל קוסם יש כמות מוגבלת של לחשים מדרגות שונות וברגע שנגמרים הלחשים, הקוסם יכול לשבת בצד ולתת ללוחמים לסיים את הקרב בתקווה שהוא לא ייהרג. כך היה גם ברומח הדרקון ולאחר שינון לחשים, הקוסם זוכר את הלחשים ולאחר הטלה הוא צריך לשנן אותם מחדש. למה? ככה. השינוי ברומח הדרקון היה שהקוסמים מתחלקים לאחת משלוש אחוות קיימות: הלבנים של סולינארי, האדומים של לוניטארי והשחורים של נויטארי. בניגוד לעולמות האחרים בהם קוסמים טובים ורעים פועלים זה נגד זה, נראה שדווקא אחוות הקסמים פועלות אחת עם השנייה, אפילו כשהם פועלים מכיוונים אחרים.
לאחר מלחמת הכאוס, העולם נגנב ואלי הקסם לא היו יכולים להעניק עוד מהקסמים שלהם, ולכן האנושות פנתה אל הכישוף. הכישוף הוא הקסם של העולם עצמו, אבל הוא חסר רסן ואי אפשר לשלוט בו היטב. אין לו כמעט חוקים והוא יכול לגרום לך ליותר מבעיות מאשר עזרה. פאלין ניסה עצמו להשתמש בכשפים ואפילו הקים את האקדמיה לכישוף במרגוע, אבל היא הייתה קצרת ימים לאחר שבריל האשימה אותה בהיעלמות הקסם והשמידה אותה. נראה שלקוסמים של העולם העתיק אין מקום בעולם החדש של העידן החמישי.
ואז הגיעה מלחמת הנשמות.
בבת אחת, הקסם חזר לקרין, הירחים חזרו לשמים, אבל בניגוד למה שחושבים, הקוסמים לא שעטו חזרה לתפקיד הקודם שלהם. ארבעים שנים של אכזבה וכעס וגמילה מהקסם הפכו אותם למרירים, חלקם מתו ללא הקסם שהאריך את חייהם והמגדלים הישנים נעלמו או הוזנחו. לאחר חזרת הירחים רק שניים מנסים להמשיך ולהקים מחדש את המסדרים. האחת היא ג'נה, ראש המסדר האדום ובתו של ג'וסטאריוס, ראש המועצה הישן. היא מחפשת את הקוסמים בכל רחבי העולם, אבל נראה שהם לא ממהרים להגיע. השני הוא דאלאמר, אשר איבד את ספר הלחשים שלו לאחר מלחמת הנשמות ולא יכול לחזור אל מגדל הלילה. הוא סובל גם מפוסט טראומה מהמלחמה וקשה לו להתאושש. הוא מנסה בכל דרך להשיג מחדש את הלחשים שלו, אבל נראה שאפילו חזרת האלים לא עוזרת לו. יתרה מכך, המכשפים שלא מוכנים לוותר על הכוח שלהם עבור הקוסמים שינסו שוב להשליט סדר מתכננים לפלוש אל המגדלים ולקחת את כל האוצרות שלהם ובאותה מידה להשמיד אותם.
אל כל הקלחת הזאת נכנסת קורין, נערה צעירה מארצות הקרח בדרום, שיודעת להשתמש בכשפים קטנים כדי לעזור לכפר הקטן שלה. לאחר היתקלות עם כמה ת'אנוי, היא מגלה כי יש בה גם את היכולת להטיל כשפים וסבתה שולחת אותה אל ג'נה, כדי שתתלמד אצלה. ג'נה וקורין יוצאות אל המגדל בווירת' כדי לראות האם ניתן להקים מחדש את המסדרים, אבל מתברר שלא בטוח שהעולם מחכה שוב לקוסמים ונראה שאולי לא יהיה אפשרי להקים שוב את מועצת הקוסמים.
זה אחד הספרים שחיכיתי לקרוא, מכיוון שאין מה לעשות, גם אני מתעניין מאוד בכל העולם של הקוסמים וציפיתי לראות את הקוסמים הגדולים ביותר בעולם בשיא תהילתם, ולהגיד את האמת, זה לא קורה פה. הספר מזכיר מאוד את כל הסדרה השנייה של מלחמת הכוכבים. יש לנו את קורין (או ריי), שהיא מעין מרי סו. היא מסוגלת ללמוד לחשים מבלי לשנן אותם ולומדת בעל פה להטיל לחשים מדרגות גבוהות ואפילו לבטל אותם בגלל יכולת טבעית. למה? כי ככה צריך. אליה מצטרפים שני לוחמים מנוסים שהיו חזקים בעבר (לוק והאן), ג'נה ודאלאמר, ונראה שהם מסתבכים יותר בצרות ממנה והיא צריכה לחלץ אותם. הרשעים של הסיפור הם מעין שמשון ויובב כאלו, זוג מכשפים לא מרשימים במיוחד, שלאחד מהם יש את אבן האירדה ולכן לא ניתן להטיל עליו לחשים. יש אמנם קטעים מרשימים במהלך הספר, אבל זה לא מספיק כדי להחזיק את העלילה כולה כפי שצריך. ולרוב יש שעמום שצריך לחכות עד הסוף כדי ליהנות.
לסיכום, אני נותן לספר את הציון 6 מתוך 10 בסולם צפריר, כי זהו ספר צפוי מדי, חסר אנרגיה ונראה שדאגלס נילס חוזר לסורו. ככל הנראה מדובר בספר שהוא היה צריך להגיע לנקודה כלשהי ופשוט הוא מנסה למצוא דרך להגיע לשם. אמנם אפשר לראות את החוזקות שלו, אבל הן נבלעות בסיפור די סתמי.
מסע בקרין 