המקבת האלוהית – המלך הכוהן 2 – איך כותבים נכון ספר אמצעי של טרילוגיה

נבחר האלים, החלק הראשון של טרילוגיית המלך הכוהן, הפתיע את כולם. בעוד שאנשים ציפו להרפתקה נחמדה בעולם העתיק, וכבר ראינו שיש ספרים שעשו את זה בהצלחה גבוהה יותר, כמו הנגיד סות׳, וטובים פחות, כמו מלכת האופל, הספר הזה הפתיע רבים. העומק שבו הדהים את הצעירים ואת המבוגרים ואחרי השמחה של מלחמת הנשמות, נראה שספרי רומח הדרקון הולכים לכיוון הנכון. עכשיו מגיע מבחן הספר השני. האם הוא יצליח להגשים את החזון של הסופר או שהוא הולך לאיבוד. במקרה שלנו, כריס פירסון כבר ידע לאיפה הוא הולך, ורואים את זה.

אנחנו מצטרפים אל אימפרית איסטר המעטירה כמה עשרות שנים לאחר מאורעות הספר הראשון. הדמויות שהיו בני נוער או בשנות העשרים לחייהם, הם כבר אנשים בוגרים ולכל אחד מהם יש משימה משלו. האח בלדין עלה לכס המלך הכוהן ומכנה את עצמו בשם בלדינס והחזיר את הניסים לממלכה, בעוד שקאת׳אן הופך לראש המקבת האלוהית, צבא הקודש של המלך הכוהן שצריך לחסל את הנוכחות האפלה באנסאלון. קאת׳אן יוצא לקצוות המרוחקים של העולם כדי לעקור את הרוע ולהביא את הטוב והאור אל אימפריית איסטר. לאחר מספר תקריות בין מכשפים לבין הכוהנים, נראה שהמאבק ביניהם בלתי נמנע. הקוסמים שולחים את לסיאן, קוסמת מהגלימות האדומות על מנת שתשמש כשגרירה עבור הקוסמים, וקאת׳אן לומד להכיר אותה היטב ואת מנהגי הקוסמים וגם שהעולם לא שחור ולבן. אבל כאשר בלדינס מכריז על המלחמה בין הקוסמים לבין אימפריית איסטר, קאת׳אן צריך לבחור להיכן הוא בוחר ללכת, עם חברו הוותיק והטוב, או עם ליבו.

כן, רבותיי, נראה שכריס פירסון הקשיב לחוק הקסם השני של ברנדון סנדרסון וזה אפילו מבלי שסנדרסון עוד הכתיב אותו. המטרה של ספר המשך היא להעמיק את ההכרה של העולם מבלי להרחיב יותר מדי ולגרום לנו לשכוח במי מדובר. הסדרה עוסקת בבלדינס ובקאת׳אן וכיף לראות אותם בוגרים ובעלי ניסיון וגם את המקבת האלוהית, המסדר שקאת׳אן בנה עבור בלדינס, וגם כיף לראות את עולם הכישוף של רומח הדרקון באותה התקופה, כפי שמעולם לא ראינו אותו. המלחמות האבודות הן מאורע היסטורי חשוב שסוף כל סוף מקבל ספר ומציג לנו את כל הדרמה של אותה התקופה, בצורה כמובן דרמטית ביותר, אבל גם נוגעת ללב.

מעבר לכך, הדמויות הטובות ממשיכות אתנו, כמו קאת׳אן ובלדינס, אבל מצטרפים אליהם לסיאן הנהדרת, הקוסמת שמבינה שהעולם לא שחור ולבן ומנסה להסביר לקאת׳אן את האמת ואנדרס, הקוסם השחור שרוצה לנקום באיסטרים על העוולות שנעשו למסדר שלו. אין באמת שחור ולבן בספרים האלו, ואפשר להבין חלק מהדמויות, אפילו כשלא מחבבים אותן לגמרי. ועל כולם, שולט ברומו של עולם, הוא פיסטנדנטילוס שכל סצינה שלו היא מופת וכיף לראות סופר שמכיר אותו ויודע לכתוב עליו טוב. חבל שאין כמעט ספרים שמספרים על פיסטי בצורה כה מפורטת וכה מעניינת.

אני מעניק לספר את הציון 9 מתוך 10 בסולם צפריר, ואולי אפילו אגזים ואגיד שהוא 9.5, כי הוא ספר שממש הדהים אותי בשעתו, וזה מפתיע כי ידעתי איך הוא ייגמר, כי כולנו יודעים מה קורה בסוף, אבל פשוט היה כיף לראות את המאורעות שרק שמענו עליהם קורמים עור וגידים. עבורי, זוהי אחת מפסגות היצירה של רומח הדרקון והדרך הנכונה ביותר לכתוב ספר המשך. אבל הספר השלישי, אבוי לנו, נראה שהוא הבעיה הגדולה ביותר של רומח הדרקון והוא לסיים סיפור, וזה אפילו כשאנחנו יודעים איך הוא מסתיים.