בכל טרילוגייה או סדרה תמיד יש את הספר שרוצים להגיע אליו, כי הוא נראה לנו הכי מעניין. בסדרה הזאת, אין ספק שזה הספר שהכי סיקרן אותי ומכמה סיבות. הראשונה, הוא מעביר את המלחמה של הטויגאן לממלכות "המוכרות", כלומר לאיזורים שבהם מתרחשים רוב הסיפורים. דבר שני, הסופר הוא ג'יימס לאודר, אחד הסופרים האהובים עלי בממלכות וגם עורך תקיף מאוד שעשה את השינוי האמיתי של הממלכות הנשכחות, ודבר שלישי הוא שהספר הקודם הסתיים בקליפהאנגר מדהים שרק עשה רצון לקרוא ולראות מה קורה עכשיו.
הטויגאן פולשים לממלכות הנשכחות! לאחר שהם חתמו על עסקה עם זאס טאם, מנהיג ת'אי והסכימו לפלוש לממלכות דרך ראשאמן, נראה שאי אפשר לעצור אותם. המלך אזון הרביעי מקורמיר מבין את הסכנה הגדולה ומחליט לדרבן את הממלכות לצאת ולהילחם כנגד האיום, אבל מדוע שממלכות ירצו להתמודד כנגד איום כה מרוחק. ולכן אזון קורא למלחמת קודש ויוצא לגייס את בני בריתו, כי הוא יודע שאם לא יעצרו את הטויגאנים במוקדם, הם ישלמו מחיר כבד. אבל אזון לא מוכן לקראת המסע שלו ולקראת הקורבן שהוא ככל הנראה יצטרך להקריב כדי לנצח במלחמה הזאת.
קשה לכתוב ספרי מלחמה, במיוחד כשהוא מתאר מלחמה ארוכה שכזאת, אבל שני השלישים הראשונים של הספר הם רק ההכנות והמסע אל שדה הקרב ורק השליש האחרון מוקדש לקרבות הגדולים. כדי לתאר את המסע לשדה הקרב, אנחנו מקבלים נקודות מבט שונות, נקודת המבט של אזון שרואה את המלחמה מלמעלה, וגם נקודות מבט של אנשים פשוטים ושל האצילים, כך שלמעשה אנחנו מקבלים את כל נקודות המבט ורואים איך ישנם קונפליקטים בין הדמויות, רק מהאופן שבו הן רואות את החיים. מעבר לכך, אנחנו שוהים קצת עם אזון ופילפריל, ונגרדהאט, ואפילו דימסוורט ודמויות נוספות מכבלי התכלת. כמו כן, הספר מאוד ריאליסטי ומתאר גם זוועות מלחמה ואיך היו מתמודדים בצורה קשה ונחרצת עם דילמות בשדה הקרב ואיך כל טעות, אפילו הקטנה, יכולה להעלות במחיר כבד. למרות זאת, גם התאכזבתי שלקחו את הדמויות שנבנו במשך שני הספרים האחרונים ודי זרקו אותם לצד וכמעט לא ראו אותם, וכשראו אותם, זה היה קצר ביותר. גם לא פתרו את הקליפהאנגר של הספר השני והחליטו כאילו להתעלם ממנו, שזה היה פחות נחמד. נראה שזהו ספר שעושה הרבה יותר רושם כבדיד ולא דווקא כהמשך של סדרה, אולי אפילו המשך לכבלי התכלת.
עדיין, מדובר בספר טוב שנותן הצצה לאיזורים שלא רואים בממלכות עם דמויות מוכרות, ועוד הרבה קריצות קטנות שג'יימס לאודר מעניק לקוראים האדוקים שלו. אני מעניק לספר את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר וגם מעניק לסדרה עצמה את הציון 8 מתוך 10, ומודה כי היא הפתיעה אותי לטובה. לא חשבתי שסיפור על ברברים יכול להיות מעניין ושמח לדעת שאני טועה.
מסע בקרין 