העולם של השמש השחורה נכתב על-ידי טרוי דנינג וגם הסדרה הראשונה והיא נחשבת המקום שאליו צריכים להיכנס כדי לקרוא את הסדרה. מה הבעיה? שהסדרה אמנם מתחילה טוב, אבל בהמשך נגררת לתהומות שאליהם טרוי דנינג רגיל לזרוק את הסדרות שלו, שזה בדרך כלל למריחת עלילה וקיצורים לא מוסברים. זה לא שאין לו רעיונות טובים, הבחור מבריק ביותר, אבל הכתיבה שלו קצת לוקה בחסר, לפי טעמי. ולכן, השאלה איך ניגשים וכותבים סדרה חדשה המתרחשת באותו העולם. האם ממשיכים עם הדמויות המקוריות, האם עושים משהו אחר לגמרי? ובכן, לסימון הוק יש פתרונות.
סימון הוק, בדומה לטרוי דנינג והרבה סופרים אחרים של טי. אס. אר. בשעתו הם סופרים שמתמחים בספרות נלווה. מה זאת ספרות נלווה, אתם שואלים, זוהי ספרות שמתחברת לעולמות קיימים ומרחיבה אותם, כמו הספרים שכתבו על מסע בין כוכבים או מלחמת הכוכבים (שטרוי דנינג הפך להיות סופר די ראשי לתקופה מסוימת), תיקים באפלה, ועוד הרבה עולמות אחרים. הסופרים האלו מקבלים הוראות מה אפשר לעשות, מקבלים ספר לדוגמה, או רואים כמה פרקים מהסדרה, ומצליחים להבין את הרוח של העולם ולכתוב בו סיפור. הטובים באמת הם ממש נהדרים ויודעים להיכנס ממש טוב (כריסטי גולדן היא אחת כזאת), וישנם שקצת פחות. סימון הוק הוא סופר ותיק שגם כתב ספרים בעולמות שלו, אבל גם היה מומחה לספרות נלווה וכתב אפילו מספר ספרים בספרי מסע בין כוכבים, ואז הוא נשכר לכתוב ספר בשמש השחורה. עבור הספר הראשון, הוא הבין שצריך לשחק אותה בטוח.
סוראק מבלה את ימיו במנזר ויליצ׳י, שהוא מנזר של נזירות בלבד, אבל זה לא הדבר החריג היחיד. סוראק הוא גם בן כלאיים של אלף ושל בן מחצית, שני גזעים שמעולם לא מסוגלים לדבר ולהתחבר, אז כיצד הוא מתקיים? מעבר לכך, סוראק הוא גם מנודה מהשבט שלו ולא יודע דבר על עברו. הטראומה שהוא סבל בעבר גרמה למוח שלו להתפצל לעשרות רסיסים, כך שכעת יש לו פיצול אישיות, חלקם נשים, חלקם גברים, חלקם בעלי יכולות קסומות וחלקם… מסתוריים ואולי אפילו לא מהעולם הזה. סוראק יוצא מהמנזר על מנת למצוא את גורלו ומגיע לטיר, ושם הוא מסתבך בקנוניה של הטמפלר הראשי, אשר רוצה לנסות ולהחזיר את השליטה לטמפלרים ולמלכים המכשפים.
אז כן, סימון הוק משחק אותה על בטוח בכך שהוא ממקם את העלילה בטיר, המקום בו מתחילים כל הספרים. אמנם סוראק מגיע לשם באמצע הספר, אבל עדיין, הימור בטוח. הוא גם מחזיר כמה מהדמויות המוכרות, כמו סאדירה וריקוס, שמשמשים אמנם כדמויות משנה, אבל כיף לראות אותם והם מגניבים הרבה יותר מכפי שהם בסדרה המקורית. סוראק הוא דמות מעניינת. מצד אחד הוא מרי סו, הוא נאה ומרשים ויש לו המון יכולות והוא לא עושה טעויות, אבל מצד שני, הוא דמות שבורה שמנסה למצוא את גורלו ולכן הוא גם מעורר אהדה. מעבר לכך, יש לו גם חבר טיגריס שקורא מחשבות שהולך אתו לכל מקום.
הספר הוא קליל ביותר מצד אחד ומצד שני הוא גם מלא במידע על העולם של השמש השחורה, ולפעמים מרחיב על נושאים רבים שלא מובן מדוע חמישיית הצבעים לא עשתה את זה. הוא לא מלא בסצינות קרב, כמו הספרים של דנינג שנראה שזה רק מה שחשוב לו, אלא הרבה פרקים על בניית דמויות, הבנת העולם, אבל זה עדיין לא משעמם, כי מדובר למעשה בתעלומה הגדולה: מה קרה לסוראק ומה הוא מסוגל לעשות? בכל פעם אנחנו מגלים עוד טפח מהתעלומה וממשיכים הלאה. למרות כל זאת, לא כל הדברים הגיוניים, ויש לפעמים דברים מוזרים, אבל אפשר לטאטא אותם בשם ההנאה וההבנה כי זהו ספר טיסה (או לפחות כך סימון הוק מתייחס אליו). הספר קריא מאוד והרבה פחות מעיק מחמישיית הצבעים. ובונוס: הוק המציא משחק הימורים נחמד של קוביות שנקרא הגמביט של הוק ויש לו חוקים נחמדים וממש נראה שהומצא עבור השה״מים שרוצים להוסיף משהו חדש לקבוצה שלהם.
אני מעניק את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר לספר הזה. ספר קליל וזורם, קצר כמו שצריך ועדיין עושה חשק להמשיך הלאה כדי לראות מה השלב הבא במסעו של סוראק וכיצד הוא מתכוון לפתור את התעלומות. יש גם את התעלומה הגדולה יותר שנראה שיהיו לה השלכות הרבה יותר גדולות, ולכן אפילו שיש מסע של חבורה שהיא למעשה אדם בודד, יש הרגשה של מסע מאוד אינטימי ואין הרבה דמויות (מלבד פיצול האישיות) שמשתתפות במסע.
מסע בקרין 