אנחנו נמצאים בשנת 1995 וצריך לזכור שאנחנו במצב די מוזר. בתקופה הזאת, בריאן תומסן כבר שולט לחלוטין ב-TSR ועשה שינויים מרחיקי לכת. הוא הפחית בתשלומים לסופרים, סגר את השער לסופרים חדשים (מלבד סופרים שהוא עצמו מכיר) וגם הפך להיות עורך שכותב ספרים בעצמו. עכשיו, יש לזכור שגם עורכים כתבו ספרים בעצמם כמו ג'ים לאודר עצמו, אבל צריך לזכור שבריאן תומסן מעולם לא היה סופר, אלא עורך בכיר, שהיה מקורב מאוד לכל הקהילה. למרות כל זאת, המהלך הקריטי ביותר שלו היה הפיטורים של בוב סלבטורה. צריך לזכור שעד אותה התקופה, סופר רב המכר היחידי שאי פעם הגיע לרשימת הניו יורק טיימס (מלבד רומח הדרקון) היה סלבטורה עם האלף האפל, והנה בריאן תומסן מחליט להיפטר ממנו. וכל זה למה? כי הוא התעקש להחזיר את וולפגאר לחיים. סלבטורה נתן רגע מוות מושלם לוולפגאר, שהפך את המורשת לאחד הספרים הגדולים ביותר בממלכות הנשכחות, והוא לא הסכים שצריך להחזיר אותו לחיים. יתרה מכך, הוא לא אהב שנוגעים לו בחזון האומנותי שלו, אפילו כשהוא עובד בעולם משותף כל הממלכות הנשכחות. אמר לו בריאן תומסן, אין בעיה ולקח סופר אחד שימשיך לכתוב את הרפתקאותיו של דריזט, כי הרי הדמות אינה שייכת לסלבטורה, אפילו שהוא המציא אותה. מעבר לכך, כדי לדחוף יותר את הגזע של האלפים האפלים – הדרו – תומסן החליט שתיכתב סדרה שתמשיך את העלילה של מצור האפלה, החלק האחרון בטרילוגיית מורשת האלף האפל (שתהפוך לאחר מכן לרביעייה), אבל מנקודת המבט של מנזובראנזן. למשימה הזאת נבחרה איליין קנינגהאם, שעד אז הייתה בת טיפוחיו של ג'ים לאודר, אבל הוציאה הרבה ספרים טובים ונחשבים, ולמעשה, הייתה הבחירה הטבעית.
אז אנחנו חוזרים למנזובראנזן זמן קצר לאחר המתקפה הכושלת של העיר כנגד אולם מית'ריל. משפחת באנר הושמדה כמעט כליל, כולל המטרונית, אומן הנשק וכמה כוהנות, וגם בתים אחרים לא נמצאים במצב טוב. בימים לאחר החזרה, ישנם גורמים שחושבים שאולי יש מקום לפגוע בשלטון לולת' בעיר. את הכס לוקחת טריאל באנר, הבת הבכורה, אבל היא עדיין מטרונית חדשה ולא מצליחה לאגד מסביבה את העיר. כמו כן, מאמינים באלים אחרים, כמו והארון ואליסטריי, חושבים שאולי הגיע להפיכה, וגם גרומפ, הרבמג של מנזובראנזן מנסה למצוא היכן הוא מסוגל להשפיע יותר מכל. לתוך הקלחת הזאת נכנסת ליריאל באנר, בתו של גרומפ וקוסמת מוצלחת בזכות עצמה. טריאל מחליטה להשתמש בה ולהפוך אותה לכוהנת מן המניין, כדי להעצים את כוחות הכהונה של ביתה, אבל ליריאל היא מורדת לא קטנה וחובבת שעשועים, כמו כל בת מלכות מפונקת, ומוצאת דרכים לחמוק מהלימודים. באחת הפעמים, היא יוצאת אל העולם העליון ומגלה חפץ עתיק יומין בשם מהלך הרוחות, שיכול לאפשר לה להשתמש בקסם של הדרו גם בעולם העליון, מה שעלול לשנות את כל מאזן הכוחות בעולם. כאשר זה מתגלה, כל כוחות מנזובראנזן, וגם כוחות אחרים יוצאים כנגדה וליריאל תצטרך להשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותה כדי לחמוק מהם ולצאת כשידה על העליונה.
בעיקרון, רעיון טוב לסיפור, אבל הביצוע קצת לוקה בחסר. דבר ראשון, הספר ארוך מדי ורואים שג'ים לאודר כבר לא נמצא שם כדי להדק את הסיפור. אנחנו עדים להרבה מהשעשועים של ליריאל לפני שהיא נכנסת לבית הספר לכוהנות, ועל אף שזה בונה את הדמות, הקטעים די משעממים. יש גם את עלילה המשנה על פיודור, בן אנוש מרשאמן שמחפש אחר מהלך הרוחות ונתקל בסופו של דבר בליריאל, אבל העלילה גם ארוכה די ונמתחת. בקיצור, אם היו מורידים משהו כמו 50 ומשהו עמודים ומהדקים את העלילה, היה מדובר ביורש ראוי להרפתקאותיו של דריזט וחבריו. במקום זה, אנחנו מקבלים מרק טעים אבל קצת חסר טעם שמשאיר טעם לעוד, אבל שלא בטוח שתרצה להמשיך הלאה, אלא אם אתה חזק בקטע של אלפים אפלים. התברר כי Wizards ילמדו את הלקח הזה טוב ושבע שנים בלבד לאחר מכן, הם יוציאו את מלחמת מלכת העכביש, אחת מהסדרות הטובות ביותר, שתתן את המהפך הגדול של הממלכות הנשכחות, שמתבססת כמעט על אותו הרעיון, אבל מראה מה קורה כשיש לך חבורה שאוהבת את המקצוע ובחור אחד בשם בוב סלבטורה, שמנצח על כל הסיפור הזה מלמעלה.
אני מעניק לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר. ספר נחמד שמעביר את הזמן, אבל לא משאיר הרבה אחריו. כן מעניין אותי לראות מה קורה במנזובראנזן ולהיכן המסע של ליריאל ופיודור ייקח אותם, אבל זה לא שהייתי זורק ספרים אחרים כדי לקרוא אותם.
מסע בקרין 