אנחנו ממשיכים את 1995, ועדיין לא התאוששנו לחלוטין מהספר על אלמינסטר, והנה אד גרינווד מכה שנית והפעם הוא מקבל טרילוגייה שלמה שהולכת לספר את הסיפור הגדול ביותר של הממלכות עד כה, אבל מנקודת מבט אחרת. מלחמת האלים היה האירוע הגדול והמצליח של הממלכות הנשכחות ואד רצה לספר את הסיפור הזה מנקודת המבט של אלמינסטר. אז כמובן שהוא יקבל על זה טרילוגייה. בתקופה ההיא של סוף שנות ה-90, היה נהוג בדרך כלל לעשות סיפורים מחודשים על מאורעות שהתרחשו בסיפורים קודמים, כמו למשל "הצל של אנדר", שאמנם יצא ב-1999, אבל הראה איך עושים את זה בצורה טובה, במקום "הרשומות האבודות" של וייס והיקמן, שעשה את זה בצורה נוראית. בכל מקרה, הגיע הזמן לבחון בערך שש שנים אחרי המאורעות, את מה שקרה במאורע הגדול ביותר גם מנקודות מבט שונות. גרינווד בוחר להתמקד דווקא באלמינסטר ואכן, אנחנו כמעט ולא רואים את אלמינסטר במהלך המלחמה, אלא רק מעט בספר הראשון, ככה שאם יש סיפור נוסף לספר, יהיה מעניין לקרוא עליו. במהלך הקריאה, גם הבנתי מדוע אד גרינווד כותב מודולים נהדרים וספרים פחות נהדרים, ואולי הגעתי להשלמה איתו (ספויילר: ממש לא).
בימים לפני מלחמת האלים, מיסטרה מבינה שאבי האלים הולך להפיל את האלים לפלנטה כבני תמותה, ולכן היא צריכה לבחור את אחד מהנבחרים שלה שישמש כמאגר הכוח האדיר שלה, על מנת שהממלכות לא יהרסו כליל. היא בוחרת, כמובן, באלמינסטר. זה אומר, לרוע מזלו של הקוסם הזקן, שכמות הקסם האדירה הזאת מבטלת את כל היכולת שלו להטיל כשפים וכך, באחת הפעמים היחידות בחייו, אלמינסטר מוצא את עצמו ללא יכולת להטיל עוד כשפים. במהלך אחד המסעות שלו מחוץ לעמק-צל, הוא ושרנטיר, אחת מאבירות מית' דראנור, מגלים שער שמוביל אל העמק הגבוה, איזור שכוח אלים בין סמביה לקורמיר, שנכבש לאחרונה על-ידי הזנטרים, והם מחליטים להציל אותם. וכל זה קורה, כאשר מאנשון עצמו מגלה שאלמינסטר ללא כוחות ושולח אחריו את כל הכוחות שיש לו כנגדו, ואולי אפילו יצא גם הוא כנגדו. כל זה מתרחש כנגד עולם שמאבד לאט לאט את הקסם שלו, והאלים מגיעים אל האדמה.
דבר ראשון, הספר לא כזה נורא. כן, אני יודע שלא האמנתי שאגיד דבר כזה על ספר של אד גרינווד, אבל הוא די קריא ואפילו משך אותי להמשיך הלאה ולראות מה הולך לקרות עם הגיבורים. על אף שאלמינסטר הוא אחת הדמויות הראשונות, הוא נאלץ להתמודד עם אויביו ללא הקסמים שלו, וגם יש דגש על שלוש דמויות חדשות: שרנטיר, בלקראם ואית'ר, שהם די ג'נריים, אבל נחמד לקרוא עליהם. יש גם הופעות אורח של דמויות מוכרות אחרות, כולל שבע האחיות ובכלל לספר הזה יש ניחוח כבד של הממלכות, וזה דבר כיפי ביותר.
דבר שני, הספר הזה לא היה זורם היום. יש שם המון קריצות מיניות שממש לא במקום. נראה שכל הנשים רוצות להשכיב את אלמינסטר ולא משנה שהוא נראה כמו הסבא שלהן. ואלמינסטר עצמו צובט במקומות אסטרטגיים וזוכה רק בחיוכים ונשיקות על הלחי, ואני לא חושב שהספר הזה היה זוכה היום להצלחה, אלא אולי אפילו לחרמות. ובזמן שאני קורא את הספר, אני מתחיל להבין מה הקטע של אד גרינווד. הוא חושב כמו שליט מבוך. תמיד כתבתי שהספרים שלו הם בלבול אחד גדול, במיוחד אלמינסטר, אבל אם תחשבו שמדובר בהרפתקת מו"ד, אז זאת אחת ההרפתקות הכי מגניבות שיש. הסגנון שלו הוא כזה: הוא מציג לנו את הדמויות הרעות, מי נמצא בראש, מי הסגנים שלו, ואז הגיבורים מתחילים להרוג את הרעים. לאחר שהורגים את הרע, יש את הרע עוד יותר שנמצא מאחורי הקלעים, וזה פשוט מו"ד טיפוסי, עם דרגות אתגר שהולכות וגוברות. אם מתייחסים כך לספרים של גרינווד, כולל לספר הזה, אני חושב שאפשר לבלוע אותו בגרון. בספר הזה, באופן מפתיע, נראה שהוא ניסה לתת לעצמו אתגר ולא לפתור כל דבר כאלמינסטר יורה ברק ושורף את הכול, וזה עובד לו טוב.
אני מעניק לספר את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר. כן, מפתיע שהספר קריא ועובר טוב. אקשן מהודק בתקופת זמן קצרה, מציאת פתרונות לא רגילה והרבה פנטזיה מלחמתית עם ניחוח מבושם של הממלכות הופך את הספר הזה ל(בינתיים)ספר הטוב ביותר של אד גרינווד בממלכות. זה קצת נותן לי יכולת לקבל את הספרים הבאים של גרינווד. בעוד שהספר הזה מסתיים לגמרי, הוא עדיין חלק ראשון מתוך שלושה, ומעניין לראות לאיפה הוא ייקח את זה. (בבקשה תהיו טובים….)
מסע בקרין 