כבשן הנשמה – רשומות רייסטלין 1 – שכתוב ההיסטוריה

עם המעבר של TSR לחברת וויזארדס, התחילו כמה שינויים. אחד השינויים המרכזיים היה שנוסף הרבה כסף. וויזארדס האמינה במוצרי רומח הדרקון והממלכות הנשכחות והחליטה להחזיר עטרה ליושנה. הם הבינו, באופן נבון ביותר, שההצלחות הגדולות ביותר של רומח הדרקון נובעות מספרים שכתבו מרגרט וייס וטרייסי היקמן וכי ספרים שכתבו אחרים זוכים להצלחה מועטה. ההצלחה ההיסטרית של דרקוני להבת קיץ בשנת 1996 הראתה שהקהל צמא לספרים נוספים של וייס והיקמן. בעוד שטרייסי היקמן החליט שהוא מנסה פרויקטים עצמאיים משלו, מרגרט וייס החליטה להמשיך ולכתוב ספרים בעולם של רומח הדרקון. מכיוון שיעברו עוד קרוב לחמש שנים עד שווייס והיקמן יכתבו את מלחמת הנשמות, וייס נאלצה אף היא, בפעם הראשונה בקריירה שלה, לכתוב מסביב למאורעות החשובים ולשמור על הסטטוס קוו. ולכן, היא בחרה לכתוב על הדמות האהובה ביותר על רומח הדרקון, כזאת שלא תאיים על המשך העולם: רייסטלין.

הרבה ספרים וסיפורים קצרים נכתבו על רייסטלין. רייסטלין, הקוסם האנושי בעל הנשמה האפלה, שלא ידוע בדיוק אם הוא טוב או אם הוא רע, זכה להצלחה אדירה בקרב הקוראים. כתוצאה מכך, וייס החליטה שהיא כותבת את ההיסטוריה הרשמית של רייסטלין, שתציג את ימי ילדותו ונערותו. זאת מחשבה טובה מאוד, אבל הבעיה היא שהספרים האלו כבר נכתבו. בשישיית המפגשים, אנחנו פוגשים את רייסטלין בספר לב אפל, וגם רואים כיצד הוא מתחיל את הלימודים. נערותו של רייסטלין מתוארת בספר החבורה, שמסיים את שישיית המפגשים וגם בספרים רבים שפורסמו באנתולוגיות השונות. אז מדוע אנחנו זקוקים לסיפור נוסף, ולא רק סיפור חדש, אלא גם סיפור שלא מתחשב כלל בסיפורים הקודמים ובקאנון שנקבע? התשובה היחידה שהגעתי אליה, לרוע המזל, הוא בצע כסף.

מילא שהספר הזה היה יותר טוב, אבל הוא לא. אנחנו זוכים לפגוש את רייסטלין מהרגע שהוא מנסה להתקבל לבית הספר לקוסמים ועובר מעין תהליך הארי פוטרי כזה (ואולי הספר הזה היה ניסיון להתחרות בהארי פוטר בדרך כלשהי. מי יודע?), ועד להתבגרותו והמפגש עם שאר חברי חבורת הרומח וההרפתקה הראשונה (והיחידה!) שלהם. למעשה, לספר אין עלילה. הוא פשוט מספר את הסיפור של רייסטלין ומצפה מהקוראים להשלים את החסר. אין פה ספר שעומד בפני עצמו, אלא נקודות מחייו של רייסטלין. כמו כן, בפעם הראשונה שקראתי את דרקונים של דמדומי סתיו, התרשמתי מהגיבוש האדיר של החבורה שנפגשת שוב לאחר חמש שנים, ונראה שהם עברו הרבה הרפתקאות ביחד. אבל בספר הזה, יש להם הרפתקה אחת קטנה, וזה למעשה מסע אל העיירה השכנה. וזהו. זה כל סיפור חבורת הרומח, שלמעשה היו סוחרים שנתקלו בכמה אנשים לא נחמדים. זאת אכזבה גדולה. הספר גם לא עושה חסד עם רייסטלין, שהופך מדמות של מג אפל ורב רושם לילד זב חוטם.

הביקורות הרבות על הספר הזה חיוביות מאוד. אנשים מאוד אהבו את הספר, אבל אני חייב להודות, שאותי הוא לא הרשים במיוחד ומראה את נפילתה של מרגרט וייס למלכודת הכסף. אין לי בעיה שתכתוב הרבה, ותרוויח הרבה, אבל למה על נושא שכבר נכתב ולא לחדש עליו דבר? אני נותן את הציון 6 מתוך 10 לספר. הפרוזה אכן טובה, אי אפשר להתווכח, בזה היא מצטיינת, אבל העלילה… את זה תמיד צריך להשאיר לטרייסי.