המסע שלי אל רומח הדרקון לא נעשה בחלל ריק. הייתי מעריץ גדול של רומח הדרקון לפני שעשיתי את המסע, וקראתי הרבה מאוד ספרים בסדרה עד שהחלטתי לקפוץ ולקרוא ממש את כולם. ולכן, כדי לא לבזבז זמן במסע ולקרוא שוב ספרים שכבר קראתי ואני זוכר אותם טוב, אז דילגתי על כמות גדולה של ספרים. עכשיו, מכיוון שאני רוצה שהבלוג יכיל את כל הספרים של רומח הדרקון, כי לפי ידיעתי אין אתר בעולם שיש בו ביקורות על כל הספרים של רומח הדרקון, אתחיל בהשלמת החוסרים. זה לא ייקח הרבה זמן, מכיוון שאני זוכר היטב את הספרים ולא צריך לקרוא אותם מחדש. ואתחיל… כמובן, בהתחלה.
דרקונים של דמדומי הסתיו הוא לעתים קרובות ספר הפנטזיה הראשון שקראת אם אתה יליד שנות ה-70 או ה-80 ומאוד אהבת מבוכים ודרקונים. צריך לזכור שבאותם הימים של שנות ה-80 המוקדמות אין, אבל פשוט אין ספרי פנטזיה בנמצא. יש את שר הטבעות, נכון, אבל זהו זה. אם היית רוצה לקרוא פנטזיה אחרת, נאלצת לחפש ולמצוא, והיו כמה טובים, אבל מעט מאוד. כשהגיעה השגעת של מבוכים ודרקונים לישראל, אז גם נפתחו שערי שמים ונראה שמצאנו את מה שחיפשנו כל השנים. ואז הגיעו רשומות רומח הדרקון.
קשה לתאר את ההרגשה של הספר הזה למי שלא חי באותה התקופה. רומח הדרקון הוא בדיוק הספר שהיינו צריכים. הוא בדיוק ההרפתקה שרצינו, וחבורת הרומח היא בדיוק החברים שרצינו שיהיו לנו. כל אחד מאתנו היה רייסטלין, שאף אחד לא הבין אותו, כל אחד רצה את השרירים ואת הכריזמה של קרמון, כל אחד חרט על דגלו (ועל קירותיו) אסט סולארוס אות׳ מיטאס, וכולנו היינו מאוהבים בסהר-פז (טוב, אני בקיטיארה, אבל יש לי חיבה לברונטיות). אז על מה בכלל כל הסיפור?
לאחר פרידה של חמש שנים, חבורת הפונדק נפגשת שוב. החברים החליטו להיפרד כדי לחקור שמועות על כוחות חדשים שמתעוררים בעולם וגם מכיוון שקצת לא היו יכולים לסבול אחד את השני. הפרידה חמה, אבל נראה שכמה מהם לא הגיעו ושברו את הברית. כמו כן, גבר ואישה מצטרפים לחבורה, נוודים מהמישורים. האישה, סהר-פז מביאה עמה את מטה הבדולח הכחול, שמראה כי יש לו כוחות ריפוי, סימן לכך שהאלים חוזרים אל העולם. מעבר לפינה, כוחות אפלים יוצאים למסעות כיבוש והחבורה נמצאת בדיוק במרכז. החברים יוצאים למשימה כדי להשיג את השריד האחרון של האלים לפני שצבאות הדרקונים יחסלו אותם.
העלילה פשטנית. מאוד. הדמויות לא עמוקות כל כך, זה ברור. אבל בשנות ה-80, זה היה ה״חטא ועונשו״ של עולם הפנטזיה. הספר שהגשים לנו את הפנטזיות והמאווים. הרפתקת מבוכים ודרקונים על הנייר. הספר הפך לרב-מכר לא נורמלי, עד כדי כך שהוא נחטף מהרגע שיצא מהקופסאות. הוא תורגם לעברית בתחילת שנות ה-90 ושינה את כל הפנטזיה כפי שאנחנו מכירים. אז כן, הוא לא יצירת מופת. מרגישים את הבוסריות של וייס והיקמן, שזה הספר הראשון שלהם, אבל מרגישים את האהבה למשחק ואת אותה תמימות של שנות ה-80. אז היום הספר ייראה מאוד נאיבי, במיוחד לאחר כל מה שג׳ורג׳ מרטין עשה לז׳אנר, ככה שהיום הספר יכול להיות משווק כספרות נוער.
למרות כל זאת, יש בו את הקסם ואת אותה התחלה ראשונית. הרבה מההצלחה של הספר נובעת מהנוסטלגיה של אותם נערות ונערים צעירים שלקחו את הספר האדום בידיהם ונזרקו לעולם אחר. גם התרגום הארכאי של ד״ר עמנואל לוטם מוסיף לאווירה ולוקח את הקוראים כאילו להמשך של שר הטבעות שמעולם לא קיבלנו.
אני מעניק לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר. זהו ספר נחמד והתחלה טובה מאוד, אבל יש בו המון מקום לשיפור. זה אכן יקרה, אבל בתקופה מאוחרת יותר, כאשר נעזוב את הסתיו ונגיע בפוסט הבא אל החורף.
מסע בקרין 
ביקורת נהדרת, התחברתי לכל מילה.
אהבתיאהבתי