הסדרה של דריזט עברה הרבה מאוד שינויים במהלך השנים. היא התחילה כסדרת אקשן פשוטה עם מרדפים, קוסמים, מתנקשים, מפלצות כמיטב המסורת. לאחר מכן היא הפכה לסדרת הגות, שגם הייתה עם אקשן, ואז היא הפכה להיות משהו… מוזר. בסדרה הזאת, סלבטורה עושה כמה דברים שהוא לא עשה בעבר. הדבר הראשון, הוא כותב טרילוגייה אמיתית. כלומר, סדרה שמתרחשת על פני שלושה ספרים ומספרת סיפור אחד גדול ולא שלושה סיפורים קצרים שמתחברים לארק גדול. דבר שני, הוא חוקר את כל המעשים שנעשו עד אותה הנקודה. ודבר שלישי ואחרון, הוא מכין אותנו למה שעומד להתרחש. באותה התקופה, מתחילה להתהוות הגרסה הרביעית של מבוכים ודרקונים ומתחילים לרמוז על שינויים. כמו כן, סלבטורה מתחיל לעבוד על מלחמת מלכת העכבישים, והספר הראשון שלה יוצא כמעט במקביל לספר הזה. ככה שאנחנו מקבלים סלבטורה הרבה יותר מבוגר, שמחליט לשבור את הז'אנר ולעשות דברים אמיצים. האם הוא אמיץ מספיק?
בעקבות ההודעה על מותו של גונדאלוג בסוף הספר הקודם, ברונור נאלץ לעזוב את עשר העיירות ולצאת חזרה אל אולם מית'ריל כדי להפוך להיות המלך התשיעי של האולם. אבל ברונור לא רוצה לעשות את זה. הוא מעדיף להיות הרפתקן, וכאשר הוא מגלה עיירה שלמה שנשחטה על-ידי אורקים, הוא מחליט לחקור את הנושא, ומגלה משהו הרבה יותר חמור, כאשר מפקד אורקים ממולח בשם אובולד חצים-רבים, כורת ברית יחד עם ענקי הכפור החכמים ויחדיו הם יוצאים למסע כיבוש של הצפון. דריזט וחבריו נאלצים להתמודד עם כוחות אדירים של אורקים, שבמקום להסתער ולמות, יודעים כעת לעבוד בשיתוף, לבצע קסמים של שאמאנים והופכים לכוח שאי אפשר להתעלם ממנו.
כיאות לספר ראשון, אנחנו מקבלים הרבה מאוד אקספוזיציה, ואפילו שזה לא הכי מעניין, זה חשוב. אנחנו עדים לביקור הארוך של ברונור במיראבאר, שהופך להיות עלילת משנה בסיפור, וגם לשני אלפים שמסתובבים להם יחד עם זוג הגמדים מסדרת קאדרלי, מה שמחבר עוד יותר בין הסדרות, ויש להם השפעה כלשהי על העלילה הכללית, אבל מגיעים לזה רק בסוף, אז אנחנו לפעמים מתהלכים במספר קווי עלילה מקבילים ללא חיבור וללא הבנה למה הם חשובים. כמו כן, לסיפור עצמו לוקח להיבנות, וזה יכול להיות קצת מעייף. שוב, זאת טרילוגייה ולוקח לה זמן להיבנות, אבל אקספוזיציה שהיא ספר שלם, זה קצת בעייתי. למרות זאת, הספר הרבה יותר מעניין מהספרים הקודמים של סלבטורה ומדבר על נושאים מהותיים של הטרילוגיות הקודמות וחוקר את הנושאים הקודמים בהם הוא עסק. עדיין, סלבטורה מנסה לגרום לטרילוגייה להיראות חשובה מאוד, אבל היא עושה עדיין רושם של סדרת ביניים משום מה, ואפילו שנראה שהולכים להיות בה דברים חשובים, מדובר על קרב אחד ארוך.
אני מעניק לספר את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר. זהו ספר לא פשוט, אבל הטוב ביותר של סלבטורה בזמן האחרון. הוא חוזר ליכולות המוקדמות שלו, נותן סיפור קריא ומגובש יותר (יחסית). הסיפור אמיץ מספיק, אבל חסר לו משהו קטן כדי להפוך להיות סלבטורה קלאסי. השאלה היא האם סלבטורה אי פעם יוכל לחזור לתהילות הקודמות שלו?
מסע בקרין 