ג'ף גראב הוא ללא ספק אחד היוצרים הכי טובים של TSR אי פעם. לא רק שהוא יצר את הממלכות הנשכחות בשיתוף עם אד גרינווד, אלא שהוא גם עורך מצוין, סופר מעולה, וגם כתב את הספר הראשון על המולטיוורס של המבוכים ודרקונים, המציא את אל-קאדים ואת הספלג'אמר (כן, כן, אני מגיע לשם, מגיע לשם…). אין להתבלבל בינו לבין ג'ף גראב שיודע הרבה מאוד על עולם הגיימינג, אבל הוא אחד מהסופרים המשפיעים ביותר על משחקי התפקידים בשנות ה-80 וה-90. השותפה שלו לרוב הספרים זאת קייט נובאק, אשתו וסופרת טובה בזכות עצמה, ויחדיו הם יצרו כמה מהסדרות הכי טובות בממלכות הנשכחות, וכמובן אחראים לסדרת אבן פיינדר. צריך לזכור שג'ף גראב עבד המון מאחורי הקלעים, אבל כמעט ולא כתב ספרים. למרות זאת, כאשר המצב של TSR היה לקראת ההתרסקות טוטאלית, אמרו לעצמם אנשים, אם מישהו יכול להציל את המצב, זה ג'ף גראב, והתוצאה הייתה סדרת האלים האבודים.
עכשיו, בשביל להסביר מה זה השעטנז הטמא הזה של סדרת האלים האבודים, צריך לעשות קצת סדר. המטרה הייתה לעשות קרוס-אובר גדול בין העולמות של TSR. TSR תמיד הלכה על הקו הדק בין שילוב העולמות שלהם. הם חצו אותו מבלי להסתכל מאחור כשהם יצרו את רייבנלופט, וכמה מהרעים הגיעו מהעולמות המשותפים שלהם, אבל זה לא החזיק מעמד. גם סדרת הספרים ספלג'אמר שילבה בין רומח הדרקון והממלכות, אבל שם העלילה השתמשה יותר בעולמות וכמעט לא ראינו אותם והדגש היה הרבה יותר על החלליות ועל המסע בין ספירות הבדולח. אז מה עושים עכשיו? מסע בין ממדים. בשנת 1994, יוצא העולם המופלא planescape, שמראה את הממדים הרבים של TSR וזה אחד מהעולמות הנהדרים ביותר שאי פעם בנו (כן, כן, אני מגיע גם לשם…). בעוד שמספר ספרים יצאו בעולם, הם לא הצליחו כל כך, ולכן הם החליטו לעשות משהו קיצוני והוא לשלב את הכול ביחד.
התכנון לסדרה הוא כזה: הספר הראשון יצא בעולם הממלכות הנשכחות והוא יהיה שייך לסדרת ההרפרים. הספר השני יהיה ספר בדיד בעולם של רומח הדרקון ואז הקרוס-אובר הגדול יהיה בעולם של פליינסקייפ עם הדמויות משני הספרים הראשונים. אם זה יצליח, הם אמרו לעצמם, אנחנו יכולים להתחיל לפתח סדרות חדשות בליין הזה. הרעיון היה שאפתני ביותר, אבל לרוע המזל, לא הצליח. בתקופה הזאת, TSR נמצאת בהתרסקות והיא תסגור את עצמה זמן קצר מאוד לאחר שהספרים יצאו. הספרים יצאו בזה אחר זה בשנת 1997, הראשון היה "צרתו של פיינדר", השני היה "פיסטנדנטילוס נולד מחדש", וזה הספר השלישי והאחרון. רק כדי לסבר את האוזן. ב-1997 יצאו חמישה ספרים של הממלכות בניגוד ל-14 בשנה הקודמת. הם היו שניים מהם.
בספר הזה אנחנו חוזרים אל ג'ואל, ג'ז והולי מהספר "צרתו של פיינדר", כאשר הם נמצאים בסיגיל, העיר הנצחית ומנסים להחליט כיצד להמשיך בדרכם כדי להסיר את הקללה של ג'ז. באחד הפונדקים הם מוצאים את אמילו האברסק, קנדר מהממלכות הנשכחות, שאותו פגשנו לאחרונה ב"פיסטנדנטילוס שנולד מחדש", ויחדיו הם יוצאים למסע להסרת הקללה אצל האלה טימורה. כאשר טימורה פתאום מתעלפת, הפנתיאון כולו נכנס לפאניקה, כאשר אלים מתחילים לאבד את הכוח שלהם ונראה שכוח חדש מאחורי הקלעים ומעולם אחר בוחש בקדרה, דבר שעלול להעמיד את כל המולטיוורס של TSR בסכנה.
נכון שזה נשמע מעניין? אז זהו, זה היה יכול להיות, אבל הבעיה היא שג'ף גראב מנסה יותר מדי. הוא מנסה להראות כמה העולמות של TSR מגניבים וזורק את כל מה שבא ליד. יש שדים, יאללה תביא לי שלושה סוגים? שטנים? תביא חמישה. עכשיו תערבב. ומה עם ספינות ספלג'אמר? עשר במבנה תקיפה. אלים? בטח, תביא גם מהממלכות וגם מרומח הדרקון ומאיפה לא. קצת איסטר אגז לילדים וקיבלו… האמת שקיבלנו בלגן. הספר מתמקד פחות בעלילה, ומרגיש יותר כמו שילוב של ארבע הרפתקאות שונות שכל אחד מהן לא הכי מעניינת. הפתרון הסופי נחמד, אבל לא מצליח להעלות את הספר. יש כמה הופעות אורח נורא מגניבות למי שמכיר את העולמות, אבל העלילה פשוט לא עושה את זה. הספר יותר טוב מ"צרתו של פיינדר" והרבה יותר טוב מ"פיסטנדנטילוס שנולד מחדש", אבל זאת לא חוכמה גדולה. עדיין, מעצבן מאוד לדעת שזה ספר עם המון פוטנציאל ולא הצליח להשיג את זה.
אני מעניק לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר. ספר עם מלא פוטנציאל שמראה קצת מהעולם המדליק של פליינסקייפ, אבל בסופו של דבר הריץ אותי שוב ושוב אל הקופסאות כדי לראות באילו שדים מדובר, למה הם חשובים כי הוא מכניס שם כל-כך הרבה פרטים שקשה לעקוב אחריהם, אם אתה לא שחקן הרד-קור. ממש לא מתאים לקוראים שפשוט רוצים ספר נוח להירגע איתו.
מסע בקרין 