שנת ההוצאה: 1989
שנת הספר: 1346 לספירת העמקים
סדרת מונשיי תמיד הייתה שונה משאר ספרי הממלכות. דבר ראשון, היא לא התחילה כסדרת ממלכות אלא אומצה אליה באמצעים קצת מלאכותיים. דבר שני, הם בוגרים יותר משאר הספרים. בעוד שהספרים של הממלכות ושל רומח הדרקון תמיד משחקים את הנתיב בין עולם ריאליסטי לבין עולם דמיוני שמיועד לקוראים בני 13 פלוס מינוס, הסדרה הזאת עוסקת במוטיבים בוגרים מאוד, נושאים שידונו רק בעוד עשר שנים ברומח הדרקון, רק עם תחילת שנות ה-2000. הדבר השלישי, והחשוב יותר מכולם, הוא שהספר הזה מחליט לקחת את מסע הגיבור, שהיה חד וחלק בספר הראשון, הורחב עליו בספר השני, ולגמרי לרסק אותו בספר השלישי. עכשיו, אני תמיד אוהב שמשנים את הציפיות שלי לגבי ספרים (לא בצורה קיצונית, אבל תמיד אוהב שמפתיעים אותי), אבל השאלה האם זה נעשה טוב?
הספר ממשיך מיד במקום בו הסתיים הספר השני. לאחר שהקרב על קאר קאלידיר מסתיים וטריסטן מוכרז כמלך העליון על כל מונשיי, הוא עושה את דרכו חזרה אל ביתו בקאר קורוול כדי להתחיל במסע האחרון לחסל את האיום של בעל על איי מונשיי, בבאר האופל שהושחתה על ידו וכעת הופכת להיות השער שממנו הוא ינסה לצאת אל הממלכות. טריסטן וחבריו יוצאים במסע אל באר האופל, אבל כאשר האלה של המונשיי מתחילה לאבד את כוחה, לא בטוח שיש דרך לעצור אותו מלצאת אל הממלכות הנשכחות.
הדבר שאהבתי בספר הוא גם הבעיה הגדולה שלו, וזה הגיבור הראשי. טריסטן הוא דמות מעוררת אהדה ומעוררת סלידה בעת ובעונה אחת. הוא לא גיבור מושלם. להיפך, ככל שממשיכים וקוראים את הסדרה, מבינים שאבא שלו צדק. הוא ממש לא מתאים להיות מלך. הוא נסיך יהיר ומפונק שעושה המון, אבל המון טעויות. מצד אחד, זה טוב ששוברים ככה את המסורת של הגיבור, אבל מצד שני, קשה לאהוב אותו ומכיוון שהוא סוחב את הסדרה, אז ככה גם לא בדיוק רוצים שהטובים ינצחו. גרוע מכך, הוא גורם למותן של דמויות אהובות באמת וככה הופך להיות דמות עוד יותר בלתי נסבלת. אני חושב שהיה ניתן למצוא בו אולי מעט איכויות טובות, אבל הוא מוצג כגיבור בעל כורחו ולבסוף הוא גם לא זה שאחראי לפתור את הבעיות, אלא דמויות המשנה האמיצות. וכאן באמת הנושא של דמויות המשנה, שהן הרבה יותר מעוררות אהדה ולא מובן למה הן מסתובבות עם טריסטן המעצבן. הדבר שפחות אהבתי הוא הסוף. בעוד שהספר כולו הוא מסע מזוויע של הגיבורים, שבו הם מחוסלים אחד לאחר השני על-ידי כוחות חזקים מהם בהרבה, הסוף נסגר בפחות מעשרה עמודים והוא סוף טוב כמו שאנחנו, וזה מאוד הפריע לי. הייתי שמח אם היה תשלום קצת יקר יותר מאשר סוף טוב שבו כולם שמחים ותינוקות לכולם.
אני מעניק לספר את הציון 7.5 בסולם צפריר ואת הציון 7 בסולם צפריר לסדרה כולה. סדרה לא רעה, אבל לפי דעתי, לא כזאת שצריך להתחיל ולקרוא איתה את הממלכות. היא מיועדת לקהל בוגר יותר מרומח הדרקון ומרגישים את זה, אבל למרות המאבק הגדול והאויבים האדירים, נראה שהעלילה מאוד מצומצמת וממוקדת, בניגוד לרומח הדרקון שבו ההרפתקה הייתה חובקת עולם.
מסע בקרין 