פעמים רבות שאני כותב על האופן שבו צריך לכתוב טרילוגייה. אני לא יודע אם מדובר בחוקים החקוקים בסלע, אבל זה האופן שבו טרילוגייה פועלת בצורה הטובה ביותר, וגם זה האופן שאליו ניגשים קוראי טרילוגיות, אלא אם מדובר בספר אחד גדול המחולק לשלושה (ראו ערך "שר הטבעות"). מרגרט הרברט כתבה ספרים בודדים עד כה, והיא עשתה עבודה מצוינת, ובפעם הקודמת סקרתי את הספר הראשון בטרילוגייה הראשונה (והאחרונה) שלה ברומח הדרקון, ובו היא מתחילה ממש בבום, הורגת דרקונים, חושפת את זהותו האמיתית של הוגאן בייט, ומציגה לנו אויב חדש-ישן, שחוזר בגדול: הבריונים הכחולים. הפעם, הרברט עושה כל מה שצריך לעשות. החלק השני של מציג לנו את הקונפליקט המרכזי של הסדרה וגם מציג כמה טוויסטים מעניינים, משחק לנו עם הציפיות ועושה עבודה לא רעה בכלל.
בפעם האחרונה שפגשנו את לינשה, המצב שלה היה על הקרשים. הבריונים הכחולים פלשו אל אנסאלון והפעם הם מתכוונים להשתלט על יותר מהאי שלהם. הקרב בין דרקוני העל של האיזור הסתיים בתבוסה משותפת והאבירים הסולאמניים נמצאים במנוסה, כאשר הבריונים רודפים אחריהם. האבירים מתחילים לפעול בשיטות גרילה על מנת לפגוע בצבא הבריונים. לינשה צריכה להשתמש בכל היכולות שלה על מנת לנצח את הקרב הזה ולחסל את מנהיג הבריונים, אבל מבלי שהיא יודעת, היא הופכת לכלי משחק בידיו של מתמודד נסתר מהצללים שרוקם מזימות זדוניות מהצד.
הספר הזה טוב יותר מהספר הקודם בסדרה, והוא מציג את הבריונים בצורה אחרת מכפי שהתרגלנו לראות אותם. הפעם אנחנו מקבלים הצגה של תרבות הבריונים, שנקראים טרמק, והאי שלהם שנקרא אית'ינ'קרת'יה, והם מקבלים הרבה יותר בשר, כולל הצצות לשפה שלהם ועיבוי התפקיד שלהם בעולם של רומח הדרקון. כמו כן, היה כיף לראות עוד דמויות מוכרות נותנות הופעות אורח מפתיעות ובכלל זאת שעתה הטובה ביותר (והקשה ביותר) של לינשה, אחת הדמויות הנשיות החזקות ביותר אי פעם ברומח הדרקון.
אני מעניק לספר את הציון 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר. ספר טוב מאוד, והמשך ראוי לטרילוגיית לינשה. הדבר שמעצבן הוא שהספר מציג את עצמו כמציג את ההמשך של מלחמת הנשמות, אבל לא לטעות הוא מתרחש במקביל למלחמת הנשמות, ולא מקדם את העלילה, אלא מציג דברים חשובים אמנם, אבל אלו שמתרחשים באותו הזמן.
מסע בקרין 