ברומח הדרקון יש אגדות. אני לא מדבר על סדרות האגדות (שכדאי לקרוא, ואם אתם לא קראתם אותה, מה אתם עדיין עושים פה?), אלא על שמועות שעוברות בין הקוראים, במיוחד פה בישראל. מדי פעם, מישהו היה זורק לך, ״תגיד, קראת את הספר הזה?״ ואפילו לא שמעתם עליו. מדי פעם מישהו היה אומר שמישהו הביא לו ספר מחו״ל וזה היה ספר נהדר. והימים שנות ה-90, ואין אינטרנט כדי לדעת מה סדר הספרים מה בא לפני מה, ופשוט קוראים מה שיש. ואז פתאום נפתח הסכר והתחילו להביא ספרים של רומח הדרקון לארץ בכמויות. ואיפה? לא להאמין, בחנות באג למחשבים. ״הגיעו ספרים חדשים לבאג״, הודיע לי שוהם באחר צהריים חורפי. ״תבורך״, אמרתי ובלי להחסיר פעימה יצאתי במהירות לעבר חנות באג וכמעט שרוקנתי את כל מה שהיה להם. ממלכות נשכחות ורומח הדרקון ורייבנלופט מה לא. וספר אחד תפס אותי במיוחד. ולמה זה? תסתכלו על הכריכה. לארי אלמור חזר במיוחד לעשות כריכות לסדרה חדשה. גם קסם וגם לארי אלמור? אני כבר קונה ורץ לקרוא.
אז על מה הסיפור? הימים הם כמה עשרות שנים מעטות לפני מלחמת הרומח וגווארנד דית׳ון מחליט לעזוב את קרקעות משפחתו העשירה בארגות׳ הצפונית וללכת ללמוד כישוף. הוא מוצא לעצמו מורה בשם ג׳וסטריוס, אשר מזהה את הפוטנציאל שבו ויחד עם תלמידים אחרים מהגלימות האדומות, הם מתחילים לגלות את עולם הקסמים של הירחים. אבל לא הכול כשורה, ראש הגלימות האדומות, בליז, מתכנן משהו שנראה אפל. האם הוא נטש את הגלימות האדומות ועבר לשחורות בחשאי? ומה הוא מתכנן לבצע בליל העין, הלילה שבו כל הירחים מסתדרים בשורה כך שנראים כמו עין המביטה לעולם?
קודם כל, הספר הזה נקרא אחרי האחים מאז׳ר, שבו הופיע ליל העין בפעם הראשונה, ולכן רציתי מאוד לקרוא אותו. מעבר לכך, תמיד אהבתי את הקוסמים (זה גם מה ששיחקתי במו״ד), ולכן תמיד עניין אותי איך לומדים אותם, איך נראים תרגילי הזיכרון, מדוע הקסם עובד כפי שהוא עובד, ואכן הספר הזה מבטיח ומקיים. חלק גדול מהספר הוא סיפור ההתלמדות של גווארנד יחד עם ליאים, החבר שלו שהופך להיות בהדרגה חביבו של בליז וגם המתלמד שלו ויוצר פער בין שני החברים. כמו כן, יש הרבה הבנה של המיתולוגיה של רומח הדרקון, ויש לזכור שעד אז לא היה ידוע הרבה ופה באמת נכנסו לקרביים של הקסם ולהסברים והספר מרגיש שלם מאוד עם גיבוי כבד של ידע.
ומה עם הסוף? מתברר שזה אחד הספרים היחידים שיש לו סוף משביע רצון. קרב טוב, כמו שתמיד רוצים, וגם חיבור לספרים הקאנוניים. הנקודה החלשה של הספר היא הדמויות. הן לא כל-כך עגולות ודי שטוחות, אבל לספר שכזה, זה לא הכי מפריע. כמו כן, נראה שבסוף הספר הדמויות מגיעות למקום שבו הן היו צריכות להגיע עבור ההמשך ועבור העלילה הגדולה יותר של הסדרה הזאת. זה היה קצת מאולץ, אבל עדיין מגניב.
בקיצור, ספר נחמד ונעים לכל דעה. הוא מקבל אצלי את הציון 8.5 בסולם צפריר, שזה ציון די גבוה, אבל באמת היה ספר נהדר, והוא שילוב מוצלח של כל מה שהיה טוב ברומח הדרקון בתחילת שנות ה-90.
מסע בקרין 