אחרי יצירת מופת כמו מולדת, קשה מאוד להצליח ולהגיע לאותה הרמה. ישנם כמה ספרים שמצליחים להתמיד באותה הרמה, אבל הם יוצאים מן הכלל. ישנם גם המקרים ההפוכים, במיוחד אצל סלבטורה, כאשר הספר הראשון בדרך כלל חלש והאחרים חזקים הרבה יותר. המקרה שלפנינו מנסה להמשיך את הסיפור שאותו ראינו בספר הראשון, כלומר, את מאבק הבתים במנזובראנזן, שאולי היה החלק המרשים ביותר בסיפור, והפעם להוסיף עוד משמעות לדריזט, והתוצאה יוצאת טובה, אם כי פחות טובה מהראשון.
בחלק השני, גלות, כפי שמשתמע, דריזט יוצא לגלות ממנזובראנזן, לאחר המתקפה שהעלתה את בית דו'אורדן לשולחן המועצה של העיר. דריזט מבין שהוא לא מסוגל יותר לחיות במנזובראנזן, ולכן הוא מחליט בעצמו לנטוש את העיר, יחד עם גווניבר הפנתרה ולמצוא מקום לגור בו בתת-האפלה, העולם שמתחת לעולם האור. כמתוכנן, הגלות לא משפרת את חייו של דריזט. החיים בעולם התת-קרקעי הם הרבה יותר אכזריים ונראה שלמעשה מנזובראנזן מגנה על האלפים האפלים מהסכנות הנוראות שנמצאות בחוץ. מלבד יצורי אימים, נמצאים גם התועבות, יצורים מממדים אחרים ומעוותים שמגיעים לעולם הממלכות הנשכחות בחיפוש אחר תובנות חדשות ומסתתרים בתת-האפלה, ואלו הם, כמובן האילית'ידים או מצליפי המוחות.
דריזט נאלץ למצוא את המקום שלו בכל העולם הנוראי הזה. מצד אחד, הוא מנסה לשמור על הכבוד שלו והוא גם מצליח להתיידד עם ננס מעמקים, אבל בגלל הסכנה, התודעה שלו מצטמצמת ליישות בשם "הצייד", שהוא אלף אפל קטלני ללא כל מחשבה או מוסר ורק מחפש לצוד את חיות האופל האלו ולשרוד באפלה. הניגוד הדיכוטומי בין שני הצדדים האלו באישיות של דריזט מתנגשים והם למעשה המרכז של הספר כולו. הצד הטוב של דריזט מול הצד הרע וממשיך את התמות מהספר הראשון. בנוסף לכך, ההתנגשות של דריזט כנגד מצליפי המוחות שואלת האם ניתן להאשים אדם במעשים שהוא לא אחראי להם וכמה מהאחריות נמצאת אצל האדם עצמו.
בעוד שהנושאים האלו מעניינים, נראה שאין מספיק חומר לספר שלם. החלקים המעניינים הם תוספת מבורכת של הדמות ג'ארלקסל, המנהיג הגבר של הבראגן ד'ארתי, חבורת שכירי החרב המגניבה ביותר בעולם וג'ארלקסל הוא אחת הדמויות הכי טובות בסדרה כולה, וגם המשך מאבק הכוחות של בית דו'אורדן במנזובראנזן. גם החייאה של דמות מסויימת רק מוסיפה לקליימקס של הסיפור בצורה טובה מאוד. למרות זאת, הספר עצמו חלש מאוד מהספר הראשון ובאמצע נראה שנגמר לו הסוס. הקטעים של דריזט יכולים להיות משעממים.
כתוצאה מכך, הספר מקבל אצלי את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר, ספר טוב לכל הדעות, אבל היה יכול להיות טוב יותר. זה עדיין סלבטורה בתקופתו הטובה, וספר חובה למי שקרא את הספר הראשון. אם שמתם לב לכותרת העליונה, בוודאי שראיתם ששיניתי את האגדה של דריזט לאלף האפל, ובכן, חשבתי שאם אני הולך לכתוב על כל הספרים, אז כדאי לחלק לסדרות הראשיות, כדי שתוכלו לעקוב.
מסע בקרין 