לפני המסיכה – הרשעים 2 – הספר שלא ניתן לסיים

הרשעים לא מפסיקים להגיע ולהתקבץ אל מלכת האופל, והפעם אנחנו חוזרים אל מייקל וויליאמס, שאליו מצטרפת אשתו טרי, והם הולכים לכתוב על אחד הרשעים הכי מוכרים אי פעם בעולם של רומח הדרקון, וזה שנהרג ממש מוקדם לפי עניות דעתי, הלא הוא ורמינארד, הידוע בעברית בכינויו הבלתי מתפשר: קטב מרירי. מה מקורותיו של אותו בן בליעל, מהיכן הוא הגיע? האם הוא תמיד היה כוהן מרושע שכמעט חיסל במו ידיו את החבורה והיה למעשה בוס משנה? אלו השאלות שעליהן עונה הספר.

או לפחות מנסה. מהתגובות הרבות שהגיעו אליי, הרבה חובבי רומח הדרקון צקצקו כששמעו על המסע שאני עושה. "חכה שתגיע אל 'לפני המסיכה', אמרו לי רבים, נראה אם תצליח לסיים אותו. נראה שלא ניתן לסיים את הספר והרבה אומרים שהוא אחד מהגרועים ביותר שאי פעם היו ברומח הדרקון. האמנם? כשהגיע הזמן לקרוא את הספר, שינסתי מתניים, אזרתי אומץ ויצאתי לקרב.

באחד הלילות הקרים של העונה, האביר דאיגרפן מוצא את דרכו יחד עם אשתו ההרה ובנו הצעיר אל מערה שבה מסתתרת הדרואידית היחידה בעולם, ל'אינדשה. האשה ההרה יולדת את בנו הממזר של האביר, לאחר שהתברר כי היא בגדה בו בחברו הטוב, והאביר מוכה הצער מעניק את השם קטב מרירי לבנו הצעיר, כתזכורת לעלבון האדיר. קטבוני (כפי שייקרא מעתה), גדל בבית ללא אהבה, עם אח שמנסה לעזור לו, ועם צחוק הגורל הגדול, כאשר דאיגרפן צריך לשתף פעולה עם האביר שהכניס את אשתו להריון ובתמורה כורת אתו ברית לחילופי שבויים, ובנו של דאיגרפן מוחלף באחיו למחצה של קטבוני. שני האחים יצטרכו ללמוד להסתדר אחד עם השני בבית האבירות המתפורר ולגלות אחווה, אך זה קשה מאוד כשמלכת האופל מסתתרת מעבר לפינה ודרקון אפל רוקח מזימות.

אז קודם כל, כן, זה ספר לא פשוט. האם הוא בלתי קריא? לא, אבל הוא לא אחד מהמעניינים. אני מאוד אהבתי את קטבוני למרות הופעתו הקצרה ברשומות, ורציתי לדעת את המקורות שלו, אבל למרות הרעיונות המעניינים, הספר לא הכי חזק. הפרוזה אמנם טובה, אבל הוא מצטייר יותר כסיפור אגדה לא אפוי, וקשה באמת להבין איך ספר יצא כך מהדפוס, בגלל עלילה לה מהודקת מספיק. מכיוון שסדרת הרשעים מציינת את תחילת ההידרדרות של TSR, אפשר להבין כיצד זה קרה. למרות כל זאת, מייקל וטרי מספקים סיפור מעניין וזווית אחרת לספרי רומח הדרקון. על אף ולמרות כל האמור לעיל, זה ספר לא מהמשובחים. הוא פועל לפי השיטה הישנה שסיפרתי ובה אנחנו מודעים לשלוש תקופות חיים שונות בחייו של קטבוני, ילדותו, נערותו ובגרותו, ובגלל שאנחנו יודעים מה הסוף, אז שאר הדברים לא הכי מרתקים. הוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב, אילו פט מקגיליגן היה יושב על הדופק, אבל בריאן תומסן החריב את המחלקה הזאת ולא השאיר ממנה זכר טוב.

כתוצאה מכך, הספר מקבל אצלי את הציון 6.5 מתוך 10 בסולם צפריר. אכן, לא אחת מהנקודות הבוהקות של רומח הדרקון, אבל ממש לא הספר המחריד שציירו. אולי בגלל שהגעתי עם ציפיות נמוכות, דווקא היו קטעים נחמדים. אבל עדיין, לא ספר שאוכל להמליץ עליו בחום. הגענו לשנת 313 ולספר הבא נקפוץ עשר שנים קדימה, ונכיר את אחד הגיבורים העלומים ביותר של רומח הדרקון, שמשום מה, ובאופן לא מובן, קיבל ספר לעצמו.