רוב הקוראים של הבלוג הזה בוודאי ומכירים את הזעזוע שנגרם בעקבות החסימה של Wizards לווייס והיקמן כאשר הם באו להוציא את הטרילוגיה החדשה שלהם. הסיבה הייתה הדבר שהקפיץ את הפיוזים של הקוראים והוא שישנם אלמנטים פוגעניים בספרים החדשים. השמועות התרוצצו לכאן ולכאן, והייתה השאלה האם רומח הדרקון באמת גזענית? אבל עבור אותם מלעיזים שעונים בחיוב על השאלה הזאת ועל חוסר הייצוג, יש לפניכם את הסדרה הבאה, שנכתבה עשר שנים לפני אותו המקרה ומציגה בתפקידים הראשיים את הגובלינים, שמעולם לא נחשדו בנטיות טובות כאלו ואחרות. בעוד ש-Wizards אומרים שכיום אורק יכול להיות גם סדר-טוב ולא תמיד כאוטי-רע, המחשבות האלו כבר חלחלו לתוך רומח הדרקון.
בספר שלנו, אנחנו מגיעים למכרה של אבירי נראקה בשם עיירת הברזל, בו גובלינים והובגובלינים רבים עובדים כעבדים בעבודת כפייה. הגובלינים בדרך כלל נקנים מסוחרי עבדים (לפעמים גובלינים בעצמם) וחייהם חיים רעים מאוד. על מנת שלא יברחו, לאבירי נראקה יש אלף אפל קוסם שמכיר היטב את לחשי האש ומקיף את המחנה בחומת אש גדולה שמפחידה את הגובלינים. לאחר מספר מקרים של רעידות אדמה חזקות ופגיעה אנושה באבירי נראקה, הגובלינים מבינים שיש להם אפשרות למרוד ולהשתחרר מעול אבירי נראקה, שמתייחסים אליהם בזלזול. האם ההובגובלינים יוכלו להתאחד על מנת להתגבר על האבירים הפגועים?
אז באמת, במעבר מאוד חד, לאחר שהגיבורים שלנו הם אותם אלפים ובני האנוש, לאחר זמנם של העוגים ושל המינוטאורים, הגיע זמנם גם של הגובלינים. בפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בגובלינים זה עם שר המעט טודי וחבר מרעיו ושם הם פשוט בשר תותחים. הספר הזה מנסה לשאול את השאלה האם הגובלינים הם באמת גזע שלא מרומם יותר מדי מחיות, שרק רוצה להרוג ולרצוח. וזאת שאלה ממש טובה, כי לא ממש ברור. בעוד שהגובלינים מצטיירים כיצורים מבחילים במיוחד, יש ביניהם מספר נקודות "אנושיות" וחוסר אנושיות אצל בני האנוש, שמתייחסים לגובלינים כאל בשר שאפשר להעביד ולא יותר מזה. ישנה סצינה חזקה אחת במיוחד במהלך הספר, שממש מזעזעת, אבל מעבר לכך, לא ניתנת תשובה והקורא צריך להבין את דעתו.
מעבר לכך, אנחנו מגלים כי לגובלינים יש סוג קסם שונה וחדש שאין אותו לשאר הגזעים והוא קסם השאמאנים, מעין קסם קמאי, כמו כישוף, אשר מאפשר לגובלינים לדבר עם האדמה ולהבין מה יש בתוכה, החל ממחצבים ועד לדרכים נסתרות וידיעה מתי עומדת להתרחש רעידת אדמה או התפרצות הר געש. הגובלינים לא ממש מבינים את הקסם הזה ומתייחסים אליו ביראה, כמו גם לגובלינים שיודעים להשתמש בו, אבל הם לא ממש יודעים ללכת עד הסוף עם הקסם ויש להם המון חשש מפניו. אבירי נראקה שנתקלים בקסם הזה, לא יודעים איך להתמוד מולו, על אף שחלקם מבינים כי מדובר בקסם חזק מאוד שיש צורך להשתמש, ואם אפשר, גם לנצל אותו.
למרות כל זאת, בעוד שהספר מעלה הרבה רעיונות מעניינים, הרבה לא קורה בו. כמו שכתוב בכותרת הספר, כל כולו של הספר הוא המרד שנגרם בעקבות רעידות האדמה, וכתוצאה מכך, לפעמים נראה כי מיצינו את הספר אחרי 150 עמודים, אבל הוא ממשיך כפול מכך, מבלי שנראה שיש לסופרת מה להגיד. במקום לתת מסה נוקבת על ההתיחסות של הגזעים האחרים לגובלינים, אנחנו מבינים שלא הכול שחור ולבן, אבל אין באמת אמירה חד משמעית. לטוב ולרע. עדיין, הספר מתארך וברובו מתאר דברים משמימים, ומזכיר את הכתיבה הישנה והבעייתית של ג'ין רייב, שלא מצליחה להתרומם מהקרקע.
אני מעניק לספר את הציון 6.5 מתוך 10 בסולם צפריר. מאוד רציתי לאהוב את הספר, כי הנושא לפי דעתי מעניין מאוד, אבל הספר פשוט נמרח ולא מצליח לעורר משהו בלב, מלבד אותה סצינה, שהעלתה לו את הציון, כי אחרת הוא ממש היה מדשדש בתחתית. כן, לפעמים מספיקה סצינה אחת כדי להציל ספר. עדיין, בינתיים התחלה לא טובה של הסדרה.
מסע בקרין 