הדבר שהבדיל את בוב סלבטורה משאר הסופרים, היא היכולת שלו לכתוב סצינות אקשן ממש טובות וויזואליות, דבר שהעצים מאוד את דריזט. הפעם, סלבטורה מחליט לעשות את זה שוב, אבל הוא החליט שהספר כולו יהיה קרב אחד ארוך. בחירה אמיצה, ללא ספק, אבל גם מתישה. לאחר שהחלק הראשון של חרבות הצייד, שבו דריזט וחבריו מסתבכים עם מצביא אורקי חדש, בספר הזה, אנחנו רואים את הקרב הגדול של האורק וצבאו כנגד אולם מיתריל. בעוד שבמצור האפלה, הקרב התרחש בחלק האחרון של הספר וגם זכינו לראות קצת מה שקורה בתקופת מלחמת האלים במנזובראנזן, כאן הקרב מתרחש על כל 400 העמודים של הספר ללא מנוחה.
לאחר הקרב בשאלוז, וכאשר דריזט מאמין שברונור צנח אל מותו מהמגדל ההרוס, הוא מאמץ לתוכו את הפרסונה של הצייד ויוצא לנקמה בצבא האורקים. כמה דרו בודד מסוגל לנצח כנגד צבא של אלפי אורקים וענקים וכוחות נוספים שמגיעים? בינתיים באולם מיתריל, ריג'יס מקבל את העוצרות של האולם בעוד שברונור שוכן על סף מוות לאחר הקרב בשאלוז. ריג'יס נאלץ בפעם הראשונה להתמודד עם שאלות של חיים ושל מוות ובודק האם הוא אכן מסוגל להתמודד עם האחריות הזאת. בקרב מחוץ לאולם מיתריל, וולפגאר וקטי-ברי נאלצים להוביל את הקרב נגד האורקים והענקים, כאשר הם מתמודדים מול כוחות אדירים בידיעה שאם הם נסוגים לתוך אולם מיתריל, צבא האורקים הולך להשתלט על איזורים נוספים, ואולי אפילו, לכונן ממלכה משלהם במקום.
אז כמו שכתבתי, זהו ספר המתאר קרב ארוך מאוד, עם תוצאות מרחיקות לכת. יש פה רעיון מעניין שבו מראים איך הלחצים מבחוץ ומבפנים גורמים לאדם לחשוב על מהותו. דריזט מהרהר על החיים עם קטי-ברי ועל השאלה האם הוא מסוגל כלל לחיות איתה. כדי לתת לו איזון, הוא פוגש זוג אלפים שמסבירים לו את האמת הברורה, שהוא מעולם לא למד מה זה להיות אלף, כי הוא חי רק עם גזעים שחיים שנים מעטות. ריג'יס נאלץ להבין שאפילו שהוא רוצה הרפתקאות, הוא חייב להשתמש בכוחות המחשבה שלו. קטי-ברי נאלצת להתמודד עם הרגשות שעוד נותרו לה עבור וולפגאר ולהבין מה העתיד שלה עם דריזט.
הספר היה גם מרתק וגם מתיש בו זמנית. קרבות זה דבר טוב, אבל לקרוא ספר שהוא קרב אחד ארוך שלא מסתיים זה פשוט מתיש. אז כן, יש אויב חזק וטוב, כמו שצריך, לדריזט יש כמה קרבות ממש טובים בפרק ויש כמה מהלכים צבאיים לא רעים, אבל זהו ספר קשה לקריאה. באמצע הספר, הייתי צריך לעצור קצת, כי אמרתי לעצמי, צריך לנשום, אי אפשר להתקדם ככה. דווקא החלקים החזקים יותר בספר הם הרגעים של ההגות של הדמויות, שהן מנסות להבין את המקום שלהן בעולם. ואז עוד פעם פוונט מגיע ושובר דברים. הבנו, חאלאס.
אני נותן לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר. יש רגעים שבהם הספר הזה מתעלה על הספר הראשון, אבל אז מגיעים החלקים המתישים. ספר טוב, ללא ספק, תוספת ראויה לדריזט, אבל רק למיטיבי לכת. יהיו לא מעטים שזה יהיה הספר האחרון שלהם מהסדרה, כי הם פשוט ישברו. מקווה שהסוף שווה את זה.
מסע בקרין 