הגורל של תורבארדין – בית הגמדים 3 – ושבו בנים לגבולם

לאחר ספר ראשון שהיה קצת בעייתי וספר שני שהיה מצוין, אנחנו מגיעים לספר השלישי והאחרון של טרילוגיית בית הגמדים, אשר עושה הרבה מאוד סדר בעולם של ממלכות הגמדים וגם מביאה אותו לידי קרב אחרון בתורבארדין. כבר מהספר הראשון ראינו כי הקרב הזה יתרחש, מאז שג׳ונגור השתלט על תורבארדין. אבל עכשיו הכוחות השתנו וג׳ונגור כבר לא המלך, אלא ווילם השחור, אויב הרבה יותר נוראי שטארן יוכל להילחם נגדו, אבל יש לו תגבורת של ברנדון האבן הכחולה. מעבר לכך, זה גם הספר האחרון שלי במסע, ועל אף שכמות הרגשות שלי עולה פה על גדותה, אשמור את הפוסט על כל רומח הדרקון למקום אחר ואתמקד יותר בספר. אז לאחר שני הספרים הקודמים, איך מסתיים הספר הזה, הסדרה הזאת, ולמעשה כל הסדרה של רומח הדרקון?

אז לאחר הניצחון של ברנדון וחבריו בקאולין ושינוי שיטת הממשל בקאולין ממלוכה טוטאליטרית למדינת חסות בצל תורבארדין, מגיע הזמן לעשות גם סדר בתורבארדין. דרקון הכאוס שוחרר על ידי ווילם השחור, שלא בדיוק מצליח להשתלט עליו, אבל הוא כעת מולך ומנסה למצוא דרכים כיצד להביס את הדרקון. ברנדון מבין שהגיע הזמן למלחמה הגדולה כדי להחזיר את טארן מפוח-שחם לכס השלטון, אבל טארן לא מוכן לערב את גמדי הגבעות בקרב מחשש שהם ירצו את אוצרות תורבארדין. הצבאות יוצאים למאבק, לאחר שגרטשן מחשלת את הפטיש בעל שלושת הצבעים שיעניק להם את היכולת לנפץ את השער החסום של תורבארדין ולהשתלט עליה סופית.

אז, כן, הגיע הסוף והאם אנחנו יודעים מה הגורל של תורבארדין? לא בדיוק. אנחנו אכן חוזרים לתקופה של לפני מלחמת הכאוס והספר הזה הוא מעין ריסטארט של הבלגן שנעשה בתורבארדין ובמהלך מלחמת הכאוס. בעוד שהחלקים המרתקים ביותר היו מלחמות האזרחים ומלחמת הכאוס, נראה שהוחלט להחזיר את הממלכה לקודמה, כולל התקנה מחדש של עץ החיים שהתרסק במהלך מלחמת הכאוס. יש כמה שינויים קוסמטיים קלים, אשר פותחים את תורבארדין לעולם החיצון, אבל אין לנו מושג איך זה ממשיך משם הלאה. כמו כן, רוב הספר עצמו הוא מלחמה אחת ארוכה בין כוחות טארן לבין הכוחות של ווילם, אבל הסוף שלו מגיע מאוד מהר והפתרון מוחש מאוד. ספרים כאלו צריכים משהו כמו 500 עמודים כדי לסגור יפה את הקצוות, אבל כשיש 300 עמודים והעורך כועס, אז חייבים למהר.

אדבר קצת על דאגלס נילס, המחבר של הסדרה הזאת ושל עוד הרבה ספרים טובים ולמעשה אחד מהחברים המייסדים של רומח הדרקון ואפילו כתב את המודול השני (הראשון נכתב על ידי טרייסי היקמן) ועוד כמה מודולים. דאגלס הוא סופר שלפעמים פוגע ולפעמים מחטיא. יש לו כבוד אדיר וידע לא נורמלי על רומח הדרקון ועל הספרים הקודמים, אבל הוא נכנס לפעמים לשבלונות קשות מאוד. דאגלס גם כתב ספרים בעולם הממלכות הנשכחות (טרילוגיית מונשיי היא שלו, הסדרה הראשונה שנכתבה) ונחשב לסופר טוב, אבל אני אף פעם לא ידעתי מה אקבל. ככה גם בסדרה הזאת, הספר הראשון חלש, השני ממש חזק והשלישי, די באמצע. קריא וטוב לראות את הסוף, אבל אין לו את אפקט הוואו ונשארים למעשה עם חצי תאווה ביד.

אני מעניק לספר את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר, מה שמעניק לכל הטרילוגייה את הציון 8 מתוך 10, ציון לא רע וסדרה חשובה מאוד לכל מי שאוהב את הגמדים, אבל למי שהם לא מעניינים אותו, יכול לדלג עליה בשמחה.