שנת הוצאה: 1988
שנת הספר: 1357 לספירת העמקים
אנחנו מגיעים לספר מיוחד מאוד, וזהו הספר שכתב יוצר הממלכות בכבודו ובעצמו, אד גרינווד. זה למעשה הספר שהיה צריך להתחיל את העלילה של הממלכות והוא אכן נמצא בארצות הליבה, המקומות שבהם מתרחשים רוב העלילות של הממלכות. צריך לזכור, המונשיי הם איים נידחים ביותר (ולא סתם דאגלס נילס כותב כל הזמן שהם אפילו מנותקים כמעט לגמרי מהממלכות בהשפעה ובידע של מה שמתרחש מעבר להם). בקעת רוח-כפור של דריזט נמצאת בקצה הצפוני-מערבי הכי נידח שאפשר למצוא. הוא אמנם יעזוב אותם לעבר חוף החרבות וצפון הממלכות, שיהפכו להיות פופולריים בעקבות הספרים הללו, אבל זה הספר הראשון, שהיה צריך להכניס בקלות ובנעימות את הקורא לממלכות ולדמויות הראשיות שלו. אבל הוא היה… שונה
ֿבעוד ספר ממוצע של הממלכות נסגר ב-300 עמודים, הספר ההוא היה קרוב ל-400 ומשהו. גם הייתה לו את הכריכה המגניבה ביותר שאי פעם מישהו היה יכול לבקש. בחורה עם שיער שנות ה-80 עם הרבה ספריי בשיער יורה ברק ישר לתוך דרקוליץ', דרקון אל-מוות! מה יכול להיות יותר מגניב מזה? זאת הכריכה הראשונה של קלייד קולדוול לממלכות הנשכחות והוא יהפוך להיות האמן שלפי דעתי הכי מזוהה עם הממלכות. המראה הביניימי והמעוגל שלו הפך להיות עבורי סימן לספרים טובים. הוא ימשיך ליצור עוד כריכות מדהימות. אז הוא אחד הספרים הכי טובים שאי פעם נכתבו? טוב בשביל זה צריך לדבר על אד גרינווד. מערכת היחסים של העולם עם הספר נעה בין שני קטבים מאוד מאוד קיצוניים, וזה המקום לספר סיפור קצר. באייקון לפני מספר שנים, ניגש אלי אחרי אחת ההרצאות שלי בחור צעיר שהתלהב שתרגמתי את אלמינסטר, מכיוון שהוא לא היה מסוגל בשום פנים ואופן לקרוא אותו באנגלית, ועכשיו אולי הוא יצליח (אם הוא פה, הוא מוזמן להזדהות, אני גרוע בפנים ושמות, אבל לא אשכח את המחמאה הזאת). וזאת בדיוק הבעיה.
אד גרינווד כותב עולמות נפלא. הוא המציא את הממלכות הנשכחות, הוא כתב מודולי מידע והרפתקאות מופלאים, באמת מהרמה הגבוהה ביותר, וגם יש לו זקן שאלמינסטר היה יכול להתגאות בו, אבל הוא סופר ממש ממש בעייתי. הקצב שלו מלחיץ, דוחק, וגם הדמויות שלו בנאליות להחריד. אין לו כמעט עלילה בספרים והם מרגישים כמו הרפתקת מו"ד שהשה"מ רוצה בכוח להרוג את השחקנים שלו. ו"לחש-אש" לא היה שונה ממנו.
הספר שלנו מספר על שאנדריל שאסיר, נערת מסבאות שמחליטה לברוח מהפונדק ולחפש הרפתקאות. מתברר (כמובן) שהיא הרבה מעבר לזה, ויש לה את היכולת לספוג כוחות קסם ולירות אותם כאילו הייתה דמות המכשף בדיאבלו 3 ולחסל אויבים בסיטונאות. עקב כך, כל הרעים בממלכות באים לנסות ולקחת את הכוח הזה ממנה, וככה במשך 300 עמודים (היא מגלה את הכוח בעמוד 100, אמרתי לכם להיות מרוכזים), היא נרדפת ונלחמת ובורחת ושוב נלחמת ושוב נרדפת, ועשרות דמויות חדשות באות ומתות ושלושה דרקוליצ'ים מנסים לחסל אותה וכל הזנטרים וגם כת הדרקון (למה לא) ופתאום גם המלאוגרים ואחותו וכל מי שאתם לא רוצים נמצא שם. בקיצור, שישו ושמחו.
למרות כל זאת, הספר מסתיים בלי התראה, כאילו נגמרו לו ההרפתקאות והרשעים והוא זרק את כל מה שאפשר והגיע הזמן לסגור את הבאסטה. אני שמח מאוד, אבל מאוד, שזה לא הספר הראשון של הממלכות שקראתי, כי אחרת הייתי אומר שלעולם הזה אין סיכוי. יש בו דברים מגניבים, ברור, אבל זה עולם של מנצ׳קינים שאוהבים לחסל ואין להם כוח קצת לחשוב על עלילה, מלבד ״אנחנו בורחים, טוב יש קרב״. ואז חוזרים על זה שוב ושוב עד שעולים מספיק דרגות.
אני נותן לספר את הציון 5 מתוך 10 בסולם צפריר ואגיד שאד גרינווד לא מציג את היכולות שלו כסופר. הוא מכיר את העולם שלו, הוא יודע שהוא מסוגל להיות מגניב ביותר, אבל הוא כמו ילד מתלהב שנותנים לו לשחק עם הצעצועים, לפעמים צריך מבוגר שירכיב מזה גם עלילה.
מסע בקרין 
היי, רציתי לשאול, האם אתה מכיר פאנפיקים של רומח הדרקון באינטרנט בעברית? ניסיתי לחפש אבל מצאתי רק פאנפיקים חובבנים.
תודה מראש.
אהבתיאהבתי
לא מכיר פאנפיקים מוצלחים בעברית. נראה שהפאנפיקים התחילו בסביבות התקופה של הארי פוטר ולא הספיקו להתמקד בהצלחה של תקופת רומח הדרקון.
אהבתיאהבתי