שנת הוצאה: 1989
שנת הספר: 1358 לספירת העמקים
כדי להספיק להוציא שלושה ספרים בהפרש של חודשיים בין ספר לספר, טי. טס. אר. נאלצה להתגמש מעט ולתת לסופר אחר להוציא את הספר השלישי. את השניים הראשונים סקוט סיינסין כתב, אבל הוא לא יהיה מסוגל לעמוד גם בספר השלישי, ולכן הסופר טרוי דנינג נכנס לתמונה. זה היה הספר הראשון של טרוי דנינג בממלכות הנשכחות, ומה שטוב אצלו הוא שטרוי דנינג הוא שחקן צוות לעילא ועילא. הוא יודע להוציא ספרים בזמן, לעבוד עם צוותים גדולים (מה שקשה מאוד לסופרים), והוא יודע לשתף פעולה בצורה יוצאת דופן. אחרי שטרוי דנינג יוכיח את עצמו בפרויקט הזה וגם בפרויקט הבא שלו (סדרת האימפריות), הוא יקבל לפתח עולם משל עצמו תוך כדי שהוא יצטרך לכתוב חמישיית ספרים כדי לפתח אותה במהלך שנתיים, עסק בעייתי במיוחד, אבל הוא כמובן יעשה את זה, וכך תיווצר השמש השחורה. אחרי שהוא יעזוב את העולמות האלו, חברות אחרות יאמצו אותו והוא יכתוב ספרים בסדרת מלחמת הכוכבים, כולל ספרים חשובים מאוד בסדרה (אבל שבוטלו לאחר שדיסני קנו אותם) ואפילו כתב הרבה ספרים בסדרת היילו והוא עושה את זה עד היום. טרוי דנינג היה אחד הסופרים הכי מבוקשים בשנות ה-90 של טי. אס. אר. ואפילו יצר את המאורע מזעזע הממלכות הגדול ביותר מאז מלחמות האלים, אבל יש לנו עוד הרבה זמן לדבר על זה בעתיד. כעת נחזור אל מלחמות האלים.
לאחר הקרב הגדול בטנטרס, החבורה מגלה היכן נמצאת לוח הגורל האחרונה, אבל היא מוסתרת במקום שרק האלים מסוגלים להגיע אליו. במרוץ כנגד השעון, החבורה יוצאת נגד סייריק, שנחוש בכל מאודו להפוך להיות אחד מהאלים החדשים. מי שיביאו את לוחות הגורל יהיו האלים החדשים, והמדרגות השמימיים האחרונים נמצאים על ראש ההר של מי-מצולות. מי הראשון שיגיע לשם? אילו אלים ימותו בדרך ואילו אלים חדשים יעלו לפנתיאון של הממלכות?
כיאות לספר אחרון בסדרה, הוא באמת עוצר את כל הבלמים ומדובר בספר שהוא מסע ואחד הארוכים ביותר שהיו בממלכות, כי חוצה כמעט את כל היבשת מטנטרס במזרח ועד למי-מצולות במערב. יש הרבה קרבות, כמובן, מאפיין ידוע של טרוי דנינג שאוהב מאוד לכתוב קרבות, אבל עדיין לא הצליח לכתוב אותם מוצלחים כמו סלבטורה (שזאת הנקודה הכי חזקה שלו). הסוף אכן מפתיע ואנחנו מקבלים פנתיאון חדש לממלכות הנשכחות, כולל מוות מפתיע של כמה אלים, תוספת של אלים אחרים, ושורה אחרונה שהיא אחת המפתיעות ביותר בכל הספרים של הממלכות עד כה.
אני תמיד חשבתי שהיו הרבה יותר ספרים עד סדרת מלחמות האלים, אבל מתברר שהיא הייתה אחת הראשונות והשנייה שהגיעה לסיום לאחר טרילוגיית מונשיי. הסדרה הייתה הצלחה פנומנלית, גם הספרים וגם המודולים, אבל הממלכות מיד חזרו לאחר מכן אל הסטטוס קוו המקודש, אשר יישבר, כפי שכתבתי למעלה, בשנת 2001 עם התחלת המאורעות המזעזעי עולמות. אבל יש לנו לעבור 100 ספרים עד שנגיע לשם, אז נעשה זאת לאט לאט.
אני נותן לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר והסדרה מקבלת אצלי את הציון 7 מתוך 10. בוודאי וישאלו למה הציון הלא גבוה במיוחד, ואגיד שהספר הזה הוא בסדר, הוא לא מופלא, יש בו הרבה דברים מפתיעים, אבל הוא מייגע קצת. טרוי דנינג יודע לייגע את הקוראים שלו במקצת והוא גם כותב הרבה קרבות ומכניס הרבה אלמנטים שיהיו במודולים ולכן יש הרגשה קצת של הרפתקה כתובה, כמו בספר הראשון, אבל הוא כתוב טוב יותר ממנו. הסדרה עצמה היא חשובה, חשובה מאוד לכל הקוראים שרוצים להבין למה פתאום אין את האלים האהובים עליהם או השלכות שייראו בספרים הבאים, אבל היה ניתן לכתוב אותה טוב יותר, להתמקד יותר בדמויות ובאירועים ופחות במפגשים אקראיים ולהתמקד במודולים.
מסע בקרין 