הקוראים הוותיקים של הבלוג הזה יודעים היטב מה דעתי על וייס והיקמן, ועל העליות והמורדות שלהם. ההיסטוריה שלהם לא פשוטה, בלשון המעטה. שני אנשים סופר-מוכשרים שהצליחו לגעת בכמה שנים טובות בכל מה שטוב ושלם בספרות הפנטזיה, שהגדירו אותה מחדש לא פעם אחת אלא פעמיים, ואז התחילו ברצף של כישלונות מהדהדים. יש שיאמרו שהפנטזיה התקדמה הלאה והם נותרו מאחור. יש האומרים שהם מעולם לא היו כה מוצלחים ואנחנו זוכרים אותם לטובה בגלל שהיינו צעירים. יהיה אשר יהיה, וייס והיקמן עזבו את רומח הדרקון בשנת 2010 בטונים צורמים ביותר. כה צורמים עד שהם הודיעו שהם לא מוכנים לעבוד יותר על Wizards. זמן קצר לאחר מכן, הליין של רומח הדרקון הסתיים. ועכשיו, כמו סדרת של נטפליקס, וייס והיקמן חוזרים לעולם של רומח הדרקון לאחר לא מעט שערוריות ותביעה אחת ענקית כנגד Wizards. מיותר לציין שעולם החובבים של רומח הדרקון עצר את נשימתו, כאשר הבין שהוא מקבל טרילוגיה חדשה של וייס והיקמן שמתמקדת בתקופה לפני העידן החמישי. ואז קיבלנו את "דרקונים של תרמית".
"דרקונים של תרמית", עבורי, הייתה כמו אותה סדרת נטפליקס שהזכרתי. מוצר דלוח, חסר חיים, שמנסה לפרוט על מיתרי נוסטלגיה שקיימים, שאולי מצליחים לעורר משהו קטן, אבל לגמרי חסר קסם וחסר פואנטה. סיפור מבולבל, עם אקספוזיציה ארוכה. אם כבר אנחנו בנטפליקס, אז תחשבו שיש לכם עונה של 10 פרקים ושמונה מהם מוקדשים להכרת הדמויות. ככה זה היה. ולכן, כאשר הספר השני יצא לאור בשבוע שעבר, לא היה כבר הייפ, מלבד ההייפ שג'ו מנגנילו רומז שוב ושוב שהוא הולך להוציא סדרת רומח הדרקון, כאילו היה הנרי קאוויל, אבל אפילו את ספיידרמן הוא לא הצליח לנצח. כעת, כבר אין ציפיות, והמטרה הייתה לבדוק האם וייס והיקמן מסוגלים לכתוב ספר רומח הדרקון מוצלח אחרי כל השנים והאכזבות הקודמות שלהם. אבל הייתה לי קצת תקווה, מכיוון שהדבר שווייס והיקמן יודעים הכי לעשות, הוא לתת מעין טוויסט מבריק בסוף הספר השני, וקיוויתי שזה גם יהיה המקרה כאן. בנוגע לתיאור העלילה, לא ניתן אלא לתת ספויילרים לספר הראשון, כי העלילה כולה מתבססת על מה שקרה בחמשת העמודים האחרונים של הספר הראשון.
לאחר התקרית בפונדק הבית האחרון, ארבעת הגיבורים שלנו, דסטינה, גדילן, סער ורייסטלין, נזרקים אחורנית בזמן אל מלחמת הדרקונים השלישית ופוגשים את הומה ואת מאגיוס. החברים מתחילים להתכונן לקרב האחרון על צריח הכהונה הראשי, הקרב שבו הומה מביס את טאקיזיס, אבל הכאוס שצבור בתוך אבן החן האפורה לא מפסיק להפריע ולרצות לשנות את ההיסטוריה. בינתיים בהווה, דאלאמר וג'וסטאריוס צריכים למצוא דרך להרכיב מחדש את מכשיר הנסיעה בזמן ולעצור את גל ההדף של נהר הזמן שמשתולל לקראתם ומאיים לשנות את ההיסטוריה. באותו הזמן, הגיבורים בעבר מנסים למצוא בעצמם דרך להגיע אל ההווה לפני שהם ישנו את ההיסטוריה באופן בלתי הפיך.
דבר ראשון, אוכל להגיד שהספר השני הוא הרבה, אבל הרבה יותר טוב מהראשון, אבל הוא לא חף מבעיות. הפעם, במקום בלבול שמתרוצץ בין מקומות וזמנים ואקספוזיציות ארוכות, העלילה מתחילה מהעמוד הראשון, אבל יש המון מקרים שבהם הסופרים עוצרים לרגע ומספרים מה לכל הרוחות קורה פה, לטובת מי שלא קורא אדוק של רומח הדרקון, כולל "כפי שאתה יודע" הידוע לשמצה. דבר שני, זהו ספר קטן, וזה מוזר לקרוא אצל וייס והיקמן. בדרך כלל, הספרים חובקי עולם, על מסעות אדירים לאורך היבשת, וכאן מדובר על קבוצה מאוד מצומצמת של דמויות, לא יותר מעשר דמויות בעלות שם, באזור מאוד מאוד קטן של התרחשות. הדבר מאפשר להתעמק יותר דמויות ופחות בעלילה, שגם היא די קלושה כאן ומזכירה מאוד את העלילה של בחזרה לעתיד בסגנון כזה או אחר, אבל כתיבת הדמויות נהדרת. לטובה, אציין את כתיבת הדמויות של מאגיוס והומה שהופכים לבשר ודם, ואולי דמויות הרבה יותר סבילות מאשר הדמויות של נאק ב"אגדה של הומה". מאגיוס זוכה להרבה יותר נקודות והופך לדמות שכיף לקרוא ואפילו עכשיו אולי אחכה לטרילוגיה חדשה על החיים של הומה ומאגיוס. ולכל מי ששואל, לא, קאז לא מופיע בספר. לסיכום, ספר שהוא יותר טוב מהראשון, אבל מרגיש קטן ומצומצם יחסית לספר של רומח הדרקון. למרות זאת, הוא קריא ויש סיכוי שחובבי רומח הדרקון יהנו ממנו, אם הם הצליחו לעבור את הספר הראשון. מה שכן, לא התבדיתי ואכן יש סיום מוצלח לספר הזה שרומז על ספר שלישי מרתק, אבל עוד חזון למועד.
אני מעניק לספר את הציון 6.5 בסולם צפריר. שיפור משמעותי לעומת הראשון (לא שזה קשה כל-כך), אבל עדיין סיפור בינוני של רומח הדרקון. יש המון רמיזות לספרים קודמים, כולל לספר "אחים לנשק", כך שמי שנהנה ממנו, ישמח לקרוא שוב על דמויות שהופיעו שם. מומלץ רק לחובבים אדוקים של הסדרה שלא יכולים בלעדיה.
מסע בקרין 