מזלו של הסמור – הגיבורים 1 – אבירים לא אביריים

הספר שאדבר עליו היום הוא אחד הספרים הראשונים שנכתבו בסדרת רומח הדרקון בסדרה הראשונה שלא עסקה בדמויות של הגיבורים הראשיים והיא סדרת הגיבורים. הספר הראשון בסדרה היה האגדה על הומה, שכבר סקרתי במסע העבר שלי. הספר השני "חרב הסער" מתרחש בדיוק בתקופה של דרקונים של דרקוני המעמקים, ולמעשה מתאר את מציאת מקבת כראס. עקב כך שקראתי את שני הספרים (אחד מהם גם תרגמתי), הסקירה שלהם לא תופיע כאן, רק אגיד שאחד מהספרים הוא בסדר והשני הוא זוועה וכך אחסוך מכם עוולה מיותרת מראש. הספר השלישי, לעומת זאת, זה הספר עליו אדבר היום והוא נקרא "מזלו של הסמור", אשר מתרחש כמאה שנה לפני מלחמת הרומח בממלכת סולאמניה אשר בצפון.

הגיבור שלנו בסיפור הוא גיילן פת'פיינדר, ואפשר להגיד שהוא הדבר הרחוק ביותר מלהיות גיבור. טירת פת'פיינדר היא טירה עלובה וקטנה של אביר זקן, שיש לו שלושה בנים סוררים. האביר מנסה כל הזמן לחנך את בניו לדרך הטובה, אבל הבכור שביניהם הוא בחור קצת סדיסטי שלא מצליח לקבל חסות להיות נושא כלים, הבן האמצעי הוא כוהן שעוסק במדיטציות, על אף שלא מובן למי הוא בדיוק סוגד, והבן השלישי והצעיר, גיילן, הוא הבחור הפחדן ביותר שאי פעם היכרתם. הוא גם תחמן לא קטן. כאשר אורח מכובד מגיע לטירת פת'פיינדר, האביר סר באיארד בהיר-להב (הסבא-רבא של איזה אביר אחר), קוסם זדוני בשם העקרב מגיע לטירה ומחליט לגנוב את השריון האיכותי של אותו אביר. גיילן נאלץ, בלית ברירה, לסייע לאותו הקוסם ובכך נלכד ברשת של שקרים ומזימות כדי להסתיר את העובדה שהוא סייע לגנוב את השריון וגם הופך (באותו חוסר רצון ניכר) לנושא הכלים של באיארד במרדף אחר העקרב והשריון הגנוב, תוך כדי שהם צריכים להגיע אל טירה מרוחקת כדי לזכות בידה של צעירה נאה.

הספר הזה הוא מיוחד ממספר סיבות. הסיבה הראשונה, זה אחד הספרים היחידים ברומח הדרקון שמתואר מגוף ראשון. העובדה הזאת מספרת לנו במיוחד כי המספר שלנו לא אמין, והוא גם מודיע לנו את זה השכם והערב. גיילן הוא לא ממש לא גיבור, אלא דמות ריאליסטית של אדם התקוע בתוך עולם פנטזיה עם דברים שהרבה יותר גדולים ממנו ומנסה רק לשרוד. ולא הכול, זה גם אחד הספרים ההומוריסטיים היחידים שיש ברומח הדרקון, וזה חבל מאוד. זהו ספר מצחיק מאוד, וגיילן הוא טיפוס שגם מריעים לו, אבל גם לא סובלים אותו. הוא מתלהב מאוד מהעולם של האבירים ומתאר אותו בכל הגדולה שלו, אבל גם מבינים כמה העולם מושחת.

כשקראתי את הספר בפעם הראשונה, לפני קרוב לעשרים שנה, הוא היה לי נחמד מאוד, אבל לא יותר מזה. אבל היום, כשניתן לעבוד על הניואנסים הקטנים שלו, ולא לחפש רק את האקשן, מתגלה פנינה אמיתית ונהדרת. את הספר כתב הסופר מייקל וויליאמס, שהפך להיות באבחת רומח אחת מהסופר הכי שנוא עליי לאחד הסופרים האהובים עליי, והוא מציג בו כישרון רם בפרוזה, שירה ובסיפור סוחף ומשעשע ביותר. הספר הזה זוכה אצלי לציון 9 מתוך 10 בסולם צפריר. בינתיים המסע שלי מתחיל ברגל ימין ואני מקווה שהוא ימשיך ככה. בספר הבא, נצלול אל ההמשך של הספר הזה ונמשיך עם קורותיהם של גיילן ובאיארד.