כדי להצליח, דבר ראשון צריך אומץ. צריך לקחת סיכונים. הספר הזה הוא מעשה אחד גדול של אומץ, שלפי דעתי, השתלם מאוד. ג'יימס לאודר מוביל את הליין של הממלכות הנשכחות ואחד הסופרים, והוא יוצא לאחר הספר שלו על ההרפרים לעשות משהו שבדרך כלל לא עושים ב-TSR וזה לשבור את הסטטוס קוו. בעוד שזה יהפוך להיות המרכיב העיקרי של השנים המאוחרות של Wizards, ולכן הוא יצליח מאוד. בתקופת שנות ה-90, היה ידוע בליין הספרים שאין כמעט שינוי בסטטוס הקוו הקיים, וזה היה נהוג בהמון מקומות. יש הרפתקאות, גיבורים קמים ונופלים, אבל העולם אינו משתנה. מה שהיה הוא מה שיהיה. אבל לאחר מלחמת האלים ששינה את העולם, הוחלט לכתוב ספר רביעי בסדרה, שמתרחש עשר שנים לאחר מכן וימשיך את עלילת המאבק בין האלים, במיוחד בין סייריק למיסטרה. וכמובן, שאנשים מאוד רצו לקרוא את הספר הזה. כדי לחגוג את המאורע, TSR יצאו בפעם הראשונה בחייהם עם ספר מושקע ברמות. הוא אמנם לא היה בעל כריכה קשה, שנשמר רק לסלבטורה, אבל זה כי הבחור מכר ממש המון, אבל עם עטיפה מושקעת, מפה צבעונית של הממלכות וציורים מרשימים בתוך הספר, שאמנם נראו באנתלוגיות, אבל ברמה גבוהה. וזה אכן היה מאורע.
עשר שנים לאחר שסייריק עולה לשלטון בעקבות מציאת לוחות הגורל, הוא עדיין מנסה למצוא דרך כיצד להגדיל את השפעתו. בעקבות החלטתו של או, האלים יוכלו לקבל יותר עוצמה ככל שיש להם יותר מאמינים, ומי ירצה להאמין באל חדש? לשם כך, סייריק מורה לכתוב את הספר על חייו ואלוהותו ולהעניק לו קסמים שיגרמו לכל מי שקורא אותו להאמין באלוהותו ונשגבותו של סייריק ובכך לסגוד לו. האלים מבינים שהמהלך הזה שובר שיוויון ויוצאים נגדו, כולל אלי טוב ואלי רוע, שמבינים שהמהלך הזה יכול לגרום לשינוי בין האלים ואולי אפילו לגרום לאלים חדשים להגיע.
סיפור על אלים זה תמיד טוב. בעולם של הממלכות הנשכחות יש בדרך כלל שתי עלילות טובות, האחת מהן היא על הגיבורים המפורסמים שצמחו בעקבות ספרים טובים והשנייה היא על האלים. הפנתיאון של הממלכות הוא עולם מרתק, שאמנם מזכיר מאוד את הפנתיאון היווני והרומי, אבל יש לו מספיק אלים מעניינים וגם הסיפור של מלחמת האלים פתח את הצוהר להמון אפשרויות. זהו ספר מצוין, שקשה מאוד להוריד מהרגע הראשון ועד האחרון. יש בו הכול. פוליטיקה, נבירה בתוך המולטיוורס והממדים של הממלכות, הקרב הישן בין מיסטרה וסייריק ואפילו שובן של דמויות מהסדרה, שהופך את הספר עצמו לחגיגה ולנקודת ציון של שיא בממלכות הנשכחות. ישנם שאומרים שזה אפילו הספר הטוב ביותר של הממלכות. הוא ללא ספק אחד מהם, אבל הוא מציג את כל נקודות החוזקה של הממלכות ומיועד בראש ובראשונה לקוראים מתמידים, שקוראים את הספרים במשך שש שנים, וכעת מקבלים את מה שמגיע להם. הרעיון היה כל-כך טוב, שברומח הדרקון ינסו לעשות את אותו הדבר עם דרקונים של להבת קיץ, אבל יש כאלו שיגידו שזה לא הצליח. מעבר לכך, זאת שירת הברבור של ג'יימס לאודר. זמן לא רב לאחר מכן, תגיע הודעה מההנהלה שמגיע בריאן תומסן, עורך ניו יורקי ממולח שהולך לעשות קצת סדר ב-TSR, כי החברה נמצאת בקשיים פיננסיים. הוא יחליף את מרי קירצ'וף כעורכת הספרים הכללית ויתחיל להשקיע הרבה פחות בסופרים לא מוכרים ויורד באופן ניכר את הכסף שמשלמים לסופרים, דבר שיגרום לסלבטורה לעזוב את TSR ויגרום לשבר הגדול.
בינתיים, הספר הזה מקבל את הציון 10 מתוך 10 בסולם צפריר, וכל מי שחי באותה התקופה וחיכה לספר הזה ידע שהוא נכנס להרפתקה שלא מהעולם הזה, תרתי משמע. זה היה הספר של אוגוסט 1993 ולאחר חודשיים יגיע עוד שיא בממלכות הנשכחות, ולמעשה זאת תהייה התקופה הטובה ביותר של הממלכות לעשר השנים הקרובות. מה שאנחנו זוכרים על הממלכות שהיה טוב, זאת ממש התקופה הזאת.
מסע בקרין 