מלכת האופל – האגדות האבודות 2 – שירה בממלכת האופל

אני מודה שמהספר הזה חששתי מאוד. בעבר התחלתי לקרוא את הספר הזה, והפסקתי לקרוא בעמוד 15. עד כדי כך. לא התחברתי לכתיבה, לא התחברתי לעלילה, לא התחברתי בכלל לכריכה המכוערת הזאת, והחלטתי לשים אותו בצד. הספר למעשה הוא האחרון מסדרת ה"רשעים" שהיא אחת מהסדרות שלא הספקתי לקרוא ושייכות לעידן המודרני. מדובר בסדרה של ששה ספרים שכל אחד מהם מתאר את הרשעים המפורסמים של מלחמת הרומח, החל מקטב מרירי וכלה בשר המעט טודי. הספר השישי, שמסיים את הסדרה, מספר על מלכת האופל. האם באמת כבר אפשר לחדש עליה?

בקיצור, כן. אני מודה ומתוודה שככל שאני מתבגר, אני יותר ויותר מתחבר לכתיבה של טרי ויליאמס. כשהייתי צעיר לא הייתה לי סבלנות אליו, אבל במרוצת השנים, למדתי להכיר את הסגנון הלירי והציני שלו, לאהוב את הזרימה של המילים שלו ולמעשה הוא הופך להיות לאט אחד הסופרים המוערכים ביותר עליי. הספר הזה אינו שונה משאר הספרים שלו, שבהם הוא אוהב לקחת את הקלישאות הגדולות של ספרי הפנטזיה ולשבור אותן אחת לאחר השנייה. הוא גם עושה את זה עכשיו.

אנחנו מגיעים חמש שנים לפני החורבן הגדול. פורדוס הוא נביא מאנשי המדבר של איסטר, אשר נאנקים תחת שלטונו של המלך הכוהן. כתוצאה מכך, הם מתאגדים כדי לכבוש את איסטר ולחסל אותה. אבל מלכת האופל מבינה שאם פורדוס יכבוש את איסטר, אז התוכניות שלה לגבי החורבן וחזרתה לקרין יהרסו. כתוצאה מכך, טאקיזיס צריכה למצוא דרך להיכנס אל העולם באמצעות אבני בדולח ולהשפיע על מהלך ההיסטוריה. טאקיזיס תצטרך לגייס את כל הכוחות שלה על מנת לא רק להתגבר על פורדוס ואנשיו אלא גם על אלים אחרים שרגילים להפריע לה, אפילו הקרובים לה ביותר.

כפי שכתבתי, הסגנון של הספר לירי מאוד ושם דגש על נקודות שמעולם לא היכרנו ברומח הדרקון ואפשר להגיד שהרבה התעלמו מהם, כמו תפקידים של הדרואידים ושל הטרובדורים ברומח הדרקון, על המלחמה הארוכה שלהם כנגד טאקיזיס ועל גזע אלפים חדש בשם לוקאנסטי, שנראה בהתחלה דבילי, אבל במהלך הסיפור הוא מקבל טוויסט מעניין מאוד. אני שמח מאוד שחזרתי לספר הזה בגיל הזה, מכיוון שהפעם הוא היה חוויה מרתקת ומהנה. אני לא בטוח שזה ספר לכל אחד, אבל יש בו קטעים מצחיקים מאוד, אפלים מאוד, ואווירה קסומה. אני נותן לספר את הציון 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר. אכן, לפעמים יש גם הפתעות טובות. עכשיו נותרו לנו שני ספרים עד הסיום.