ענבר וברזל – כוהנת האופל 2 – עכשיו מאיפה זה הגיע?

לא מזמן עלה באחד עמודי הכותבים בפייסבוק שאלה לגבי טוויסטים ומה אנחנו חושבים עליהם. אני אישית מאוד טוויסטים, כאלו שנבנים היטב, שאתה לא רואה שעומדים להגיע, אבל עדיין בקריאה לאחור, הם ממש היו שם, מסתכלים עליך ואומרים לך, "איך אתה לא שם לב שאנחנו כאן". בסרטים, אני זה שמנסה לזהות את הטוויסטים, ממציא הרבה כאלו שלא היו קיימים וחושב שזאת חידה נהדרת לצופה הקשוב והמשקיע. לעומת זאת, ישנם טוויסטים שאתה לא יודע מהיכן הם מגיעים, וכשהם מגיעים, אתה מבין שהסופר פשוט שלף את זה… ממקום אחר. לרוע המזל, בספר הזה יש טוויסט כזה גדול, כזה ענק, שאין ברירה אלא לספר אותו (זה יהיה בסוף, ואזהיר מראש, אז לא לדאוג), אבל הוא מגיע משום מקום והוא כל-כך מופרך, שהוא לוקח את הספר הזה ומעמיד אותו על כף מאזניים קשה. ישנם כאלו שיאהבו את הטוויסט, ישנם כאלו שישנאו אותו, ועל-ידי כך, גם את הסדרה כולה, וזה בדיוק מה שקרה. בשבוע האחרון, מאז פרסום הפוסט הקודם, המון אנשים כתבו שהם ממש לא אהבו את הסדרה, אני מאמין שמדובר בטוויסט הזה.

אז בוא נחזור למינה שלנו, שכלואה בתוך מעמקי צריח הכישוף הנעלה של איסטר. מה? איך הגענו לכאן? אה, פשוט מאוד. נויטארי מחליט להשתלט על אחד מהצריחים שלו על מנת שהוא יוכל לערוך את כל הניסויים שלו במקום רחוק, ומעביר שניים מהקוסמים שלו לשם. מינה, שמנסה למצוא שם חפץ קסום, נלכדת במקום ומסתבכת עם דרקונית ים בשם מידורי. כדי שכמוש לא ירדוף אחריה, נויטארי מרמה אותו ומציג את הרוח של מינה, כך שהוא יחשוב שהיא מתה ולמעשה נראה שהיא לא יכולה להימלט? טוב, לפחות שלושה פרקים.

בעוד שמינה מתחילה לשקול מחדש את מערכת היחסים שלה עם כמוש, האלים מתחילים במלחמה כוללת נגד כמוש, מכיוון שמגפת האהובים הזומבים שלו מתחילה לפגוע גם באמונות שלהם. בעוד שאלי הנייטרליות מסרבים להתערב, כדי לשמור על האיזון, נראה שדווקא אלי הרוע האחרים מנסים לפגוע בכמוש כדי למנוע ממנו לתפוס עליונות עליהם, במיוחד זבואים, אלת הים ונויטארי. צבאות הטוב מגלים את הדרך להשמיד את האהובים, אבל מגלים כי יכול להיות שהמחיר הרבה יותר גבוה מכפי שהם חשבו. בצד השני של העולם, ריס וצל-ליל מגיעים לים האדום של איסטר ושם מינה מזהה כי ריס הוא האדם שיש לו את התשובות לשאלה החשובה ביותר מכולן, "מי היא באמת?"

אחרי הטוויסט המוצלח באמת של דרקונים של כוכב אבוד, וייס חשבה שהיא יכולה לתת עוד טוויסט שכזה בספר השני של הטרילוגייה. ולכן, אצטרך לדבר עליו עכשיו, וזהו הספויילר הגדול ביותר מאז זהותו של האל האחד, והתשובה היא: מינה היא אלה. כן, זה מגוחך עד כמה שזה נראה. בסוף הספר, מינה מעלה את צריח הכישוף הנעלה של איסטר מתוך ים הדם ומראה את כוחותיה האלוהיים. מתברר שמאז'ר ידע כל הזמן הזה את זהותה של מינה והסתיר אותה כדי לשמור על האיזון. בעוד שאלי הרוע שמחים לגלות כי אלה חדשה נוספה אליהם, מתברר כי מינה היא אלה טובה, אז איך זה מסתדר? איך זה יעבוד עם האיזון? ובכן, בשביל זה צריך לחכות לספר הבא ולהבין מה קורה פה.

הספר אמנם מבולבל, ויש בו את הפגעים הקשים של מרגרט וייס, כמו דמויות שצריכות להגיע למקום מסוים, אז הן מגיעות. כמו למשל, שריס צריך להגיע לים הדם של איסטר ממרגוע, אז מה עושים? מביאים ספינת מינוטאורים שחוטפת אותו והיא טסה באוויר. כן, זה עד כדי כך מצוץ מהאצבע, העיקר שריס יגיע למקום שבו יוכל לדבר עם מינה. אני מעניק לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר, כי זה עדיין ספר טוב, אבל הוא לוקה בהמון בעיות, וגם הטוויסט הזה, אוי, הטוויסט הזה…