אנחנו מתחילים את הסדרה השנייה שיצאה על אברון, ועליה הופקד מט פורבק, שעד אז לא היה דמות מוכרת בוויזארדס. על אף היותו מפתח משחקי תפקידים מוכר מאוד, הוא כתב מעט ספרים וכעת הוא ניגש לכתוב את הסדרה הראשונה של הספרים שלא נכתבת על-ידי קית' בייקר. אבל אדם כמו מט פורבק לא יחשוב בקטן. הוא יילך בגדול. כמה גדול? חכו ותראו.
העיירה המנומנמת מורדקיין היא כלל לא מנומנמת. להיפך, זוהי עיירה שהוקמה בכוונה תחילה על יד ארץ האבל, ומשם אנשיה יוצאים ופושטים לתוך חורבות סייר על מנת לגלות מה הייתה הסיבה לחורבן הגדול. אבל כאן לא תמות הצרות. מעבר לעובדה שמדי פעם יצורי אימים יוצאים מהערפל ותוקפים את העיירה, אנשים מתחיל להיעלם עכשיו בזה אחר זה, ולא ידוע מהי הסיבה. המצב מדרדר עוד יותר, כאשר קבוצה של ערפדים וחיילים זומבים פושטים על העיירה וחוטפים את בתו של שומר החוק, קנדלר. אבל קנדלר הוא לא אדם פשוט, יש לו סט מאוד מיוחד של מיומנויות, מיומנויות שהוא למד במהלך עבודתו והוא מבטיח להם, שאם הם יעזבו אותה, הוא ישכח מהכול. הם מסרבים. קנדלר גם חושש שהוא יודע מדוע בתו נחטפה, ובואם של אבירי הלהבה הכסופה מאושש את החשש. בתו של קנדלר, אספרה, ככל הנראה נושאת את החותם האבוד.
על מנת להבין במה מדובר, אקדיש את הביקורת הזאת כדי לדבר על חותמי דרקונים ועל הנוסחה 13-1, המאפיינת את אברון. כמו ברוב העולמות הקסומים (וגם לשלנו) למספרים יש משמעות חזקה מאוד. בעולם של אברון המספר 13 היה המספר החזק והקסום, מכיוון שהיו 13 ממדים חופפים, לעולם 13 ירחים וגם 13 חותמי דרקונים. חותם הדרקון הוא סימן קסום, שנראה כמו קעקוע, שמאפשר לנושא אותה כוח קסום חזק. ככל שהחותם גדול יותר, כך עוצמת הקסם חזקה יותר. החותם עובר בתורשה, ולכן נושאי החותמים התאגדו בבתים, כאשר רק גזעים מסוימים מסוגלים לגרום להתגשמות של חותם דרקון. בתי הדרקון הידועים ביותר הם קאנית', הנושאים את חותם היצירה, ורק בעזרת הקסם שלהם היה ניתן ליצור את המחושלים. בבית זה יש רק בני אנוש. לעומת זאת, יש את בית ג'וראסקו, שזה בית של בני מחצית, שלהם יש את חותם הריפוי, המאפשר להם לנהל בתי חולים ברמה גבוהה מאוד.
אבל קוראים חדי עין בוודאי הבחינו שהנוסחה אינה שלמה. המספר הנוכחי של אברון הוא 13-1, וכל דבר שהיה בעל 13 הופחת לו אחד. אם קראתם את הביקורת על הסדרה הראשונה, האפלה החולמת (ואם לא, לקרוא מיד), אז בוודאי אתם זוכרים כי אחד הממדים, דאל קואור, נותק על-ידי הענקים לפני עשרות אלפי שנים. באותו הזמן, גם אחד הירחים של אברון נעלם. ומה בנוגע לבתי הדרקונים? גם שם היה סיפור לא נעים. בית וול, שהיה בית אלפים מוכר, ניסה לשלב אלפים יחד עם דרקונים וליצור גזע חזק שיעצים את חותם הדרקון שלו, והיה זה חותם המוות. כל אחד שיש לו את החותם, מסוגל להרוג במגע בלבד. ההשלכות היו נוראות ולכן האלפים והדרקונים של ארגונסן שתפו פעולה והכחידו לגמרי את בית וול. אבל פתאום נראה, שאספרה, האלפית הקטנה והתמימה, מגשימה שוב את החותם.
ההשלכות על המאורע הזה הן מרחיקות לכת, ויכול להיות שהניסיון של דאל קואור להתקרב אל אברון בסדרה "האפלה החולמת" השליכו על ההתגשמות של החותם. באופן הזה, אנחנו רואים כיצד Phase I של אברון מתחיל דווקא בבום גדול, וממש לא בקול חלש. הופעתו המחודשת של החותם היא אחד המאורעות החשובים ביותר. כמו כן, הכתיבה של מט פורבק היא קלילה וזורמת ויש המון אקשן. מעבר לכך, אפילו שחשבתי שיעשו את זה בשלב מאוחר יותר, אנחנו נכנסים ישירות לתוך סייר ומגלים חלק מהסודות של המקום. אני אישית חושב שזאת נקודת פתיחה הרבה יותר חזקה לסדרת אברון, ועל אף הכריכה הנוראית של הספר הזה (מי אחראי לכריכות הנוראות גם של הסדרה הזאת וגם של הסדרה הקודמת), הספר ממש מוצלח. אני נותן לו 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר ומחכה לראות להיכן נגיע עם הסיפור.
מסע בקרין 