לפעמים אין פתרונות קלים ויש מקרים בהם סופרים מכניסים את עצמם לפלונטר רציני שממנו הם לא יכולים לצאת ממנו. סטיבן קינג כתב על זה בספר שלו "מיזרי", שכשהסופר היה ילד, היה לו ולחבריו משחק שבו הם היו מספרים סיפורי גוזמא ואז הילד הבא בתור היה צריך להוציא את הגיבור שלו מהמצב הקשה שאליו הגיע. הדבר הזה בעייתי מאוד במיוחד בסדרה של ספרים רבים, שרעיון שנראה טוב או קונפליקט מעניין בספר הראשון צומח לממדים מפלצתיים ואז קשה למצוא לו פתרון, ואם נמצא לו פתרון, אז הוא גרוע. זה השורש בספר הזה, שהעלה את אחת הדילמות הרציניות ביותר באברון, חותם המוות הופיע שוב, וכל הסיעות בעולם, החל מאבירי הלהבה הכסופה וכלה בדרקונים של ארגונסן רוצים או לשמור על החותם ולטפח אותו, או להשמיד אותו ואת אספרה, נושאת החותם. השאלה היא האם כנגד כל הסיכויים, קנדלר וחבורתו יצליחו להציל את אספרה או שמא למרות כל המרדפים וכל התהפוכות, עדיין נחזה במותה הבלתי נמנע של אספרה?
הפעם, לאחר שהמצב מדרדר בצורה חמורה, קנדלר מבין שאי אפשר יותר לברוח, מכיוון שהם יצטרכו להדוף עוד ועוד קבוצות ובסופו של דבר, אחת מהן תצליח להשיג את אספרה, ולכן הוא חייב למצוא פתרון סופי בהתמודדות מול האויב החמור ביותר שלהם, הדרקונים של ארגונסן. הדרקונים בעולם של אברון קיימים במספר מקומות מועט והם גזעים נדירים ביותר, בניגוד לממלכות הנשכחות ולרומח הדרקון. הדרקונים חיים ברובם ביבשת רחוקה בשם ארגונסן, ששם חיים גם בני אדם שסוגדים לדרקונים, אבל הדרקונים עצמם התרחקו מהעולם והם בוחנים את הנבואה האדירה שניתנה לדרקונים. לדרקונים יש את היכולת לנבא נבואה אחת של מהלך העולם, והם פועלים על פיה. לרוע המזל, הנבואה מאוד מורכבת, מאוד מתוסבכת וגם מאוד ארוכה וקשה מאוד להבין מה המטרה שלה. הדבר האחרון שהתגשם בנבואה הוא התגשמות חותמי הדרקונים על הגזעים השונים של קורבייר, וזה גרם לדרקונים להתעורר וסוף כל סוף להתייחס אל הגזעים הפשוטים.
כפי שכתבתי, הפתרון בספר הזה לא היה יכול להיות פשוט. מפאת ספויילרים לא אגלה אותו, אבל אגיד בקצרה שהוא היה טוב ולא טוב בעת ובעונה אחת. זה היה בסופו של דבר פתרון טוב, אבל זה אולי לא הפתרון שרציתי שיהיה. בכל מקרה, הסדרה הזאת היא טובה הרבה יותר מהסדרה הראשונה של אברון והיא תוספת מבורכת. הספר מקבל את הציון 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר וגם הסדרה כולה מקבלת את הציון 8.5 מתוך 10. הסדרה כוללת מסע ארוך במקומות חשובים, דגש על דרקונים וגזעים שונים ונותנת טעימה קטנה מכל דבר, בדיוק כמו שצריך לאחד מספרי פתיחה של סדרה. לרוע המזל, על אף שנראה שהיה צריך להיות המשך לסדרה, מט פורבק לא חזר לכתוב באברון, ולמעשה באף אחד מעולמות WOTC. הוא ממשיך לעסוק במשחקי תפקידים וכותב ספרים במגוון עולמות אחרים.
לאחר הסדרה הזאת, אנחנו נתחיל את "קורבנות המלחמה", סדרה שבה כל ספר עומד בפני עצמו, והפעם מדובר בסדרה של ארבעה ספרים. את הספרים האלו קראתי בעבר ואני זוכר שלא התרשמתי מהם לטובה, בלשון המעטה. אקרא אותם שוב על מנת לראות אם סתם שפטתי אותם לרעה או שבאמת הייתה נפילה.
מסע בקרין 