התצורה של "אני, X" היא מפורסמת מאוד מאז שאייזיק אסימוב כתב את "I, Robot", אשר תורגם כ"אנוכי הרובוט" ב-1970 וב-2004 זכה לתרגום מחודש ולשם חדש "אני, רובוט". כפי שאחד מחבריי טרח להודיע שוב ושוב, זאת אחת האמירות החשובות ביותר במדע הבדיוני. העובדה שהרובוט מודע לעצמו, להוויתו, היא אכן שינוי מחשבתי אדיר. הספר היה כה מפורסם וכה משפיע, עד שאפילו אלן פרסונס פרוג'קט הוציאו תקליט הנושא את השם הזה, וגם נעשה סרט מזוויע בכיכובו של ויל סמית' וזוג נעליים. בכל מקרה, נחזור כעת אל הספר הזה. הערפד סטראד פון זארוביץ' הוא הדמות המזוהה ביותר עם העולם של רייבנלופט. המודולים הראשונים נעשו על טירת רייבנלופט, והוא גם מופיע בשני הספרים הראשונים של הסדרה והוא מופיע על קופסת המשחקים. ניתן גם להגיד שסטראד הוא רייבנלופט. ולכן, הוחלט לכתוב את סיפור חייו מנקודת מבט אישית.
מעטים הספרים בעולמות של TSR שמסופרים מגוף ראשון. אפשר להגיד כי מזלו של הסמור והמשכו הם אחד מהם, וככל הנראה יש עוד כמה ספרים כאלו, אבל מדובר במעטים מאוד. למרות כל זאת, הקוראים שנחשפו לסטראד בשני הספרים הראשונים בוודאי רוצים לדעת על מקורותיו של סטראד שרק נרמזו בספר הראשון. למשימה הופקדה פ. נ. אלרוד, שהייתה סופרת אימה מוצלחת מאוד בימים ההם. יחד עם הספר הזה התחיל הטרנד ברייבנלופט, שכדי למשוך קוראי אימה מכל הקשת, הם מביאים סופרות וסופרים אורחים המוכרים בז'אנר האימה (הרומנטית!!), ויתנו להם לכתוב ספר או שניים, ולא להשתמש במאגר הסופרים שלהם מהעולמות האחרים. כתוצאה מכך, בהמשך יגיעו גם לורל ק. המילטון, שכתבה את הסדרה "תענוגות אסורים", שמאוד הצליחה בארצות הברית (ונכשלה לחלוטין בישראל) וטאניה הוף, שכתבה את הסדרה המצליחה "קשרי דם", שגם עובדה לסדרת טלוויזיה (ולא יצאה מעולם בישראל). פ. נ. אלרוד כתבה עד אז את סדרת הבלש הערפד שלה, שזכתה להצלחה ולכן היא קיבלה את הספר, שהפך להיות הספר בעל הכריכה הקשה הראשון והיחיד של רייבנלופט, והוא יצא בשלוש כריכות שונות (הכריכה הקשה, זאת שצירפתי למעלה, כריכה רכה וההוצאה המחודשת של הסדרה).
הספר מציג לנו בתחילה את האויב הראשי של סטראד פון זארוביץ', ואן ריכטן, צייד ערפדים ומחסל כל מיני סוגים של יצורים מרושעים, אשר מגיע אל טירת רייבנלופט ומוצא אותה נטושה. מתברר שסטראד כבר שנים לא יצא מטירתו, והאנשים בבארוביה אינם יודעים אם סטראד מת או חי או מה לכל הרוחות קורה שם. ואן הלסינג, סליחה, ואן ריכטן מגיע לחדר העבודה של סטראד ומגלה את הספר שלו "אני, סטראד", יומן אישי של סטראד שבו הוא מספר על קורות חייו האנושיים. באופן הזה, ואן ריכטן ואנחנו קוראים יחדיו את מעלליו של סטראד פון זארוביץ', שמגיע מעולם שאינו מוכר, ובו הוא מצביא מהולל שיוצא לכבוש אדמות למען ארצו. בתחילה הוא דמות סימפטית למדי, אך אהבתו האובססיבית לארוסתו של אחיו הצעיר סרגיי, מעבירה אותו על דעתו וגורמת לו ליצור קשר עם יצורים אפלים הגורמים למפלתו הגדולה.
זהו לא סיפור חדש. למעשה, מי שקרא את ערפד הערפילים די יודע מה הולך לקרות, אבל עדיין הספר קריא בהחלט. מי שאוהב ספרי ערפדים, יהנה גם מהספר הזה, והוא הדבר הקרוב ביותר שיש ל"ראיון עם ערפד" של רייבנלופט. אני יודע שישנם אנשים רבים שלא אוהבים את הספר הזה מכיוון שהוא ככל הנראה אינו מדייק בעולם של רייבנלופט, אבל אני מודד אותו כספר קריאה ולא כספר מודול שצריך להיות מדויק לחלוטין ומבין שלפעמים יש צורך לשנות דברים. כספר קריאה, מדובר בספר מהנה מאוד, הכתיבה של פ. נ. אלרוד קלילה והיא לוכדת את הקול של סטראד, אדם שאינו צעיר, אבל מנסה להיות צעיר ברוחו ולרדוף אחר אהבה בלתי מושגת עד שהופכת להיות אובססיה חולנית. הספר מומלץ יותר לאנשים שלא קראו את ערפד הערפילים, כדי שבאמת יהנו מהטוויסטים שיש בעלילה.
אני נהנתי מהספר ונותן לו את הציון 8 מתוך 10 בסולם סטראד. הספר מומלץ מאוד ואני חושב שעדיין ניתן להשיג אותו במחירים שפויים ואפילו בספר אלקטרוני. זהו הספר הראשון בסדרת רייבנלופט שלא תורגם וחבל באמת שנעצרו ספר לפני, כי זהו ספר ראוי למדף הספרים הרייבנלופטי.
מסע בקרין 