עקב כך שאת העתיד של רומח הדרקון קובעים וייס והיקמן (כלומר, עדיף שהם יקבעו, כי אחרת אוי ואבוי לנו), רומח הדרקון נתקל בבעיה קשה כמעט מהיום שבו הוחלט שממשיכים לכתוב את הספרים. בעוד שבממלכות הנשכחות אין מאורעות מרחיקי לכת (לפחות בתחילת הסדרה) וכל הנושא של יצירת עלילה ארוכה וסבוכה יתחילו רק בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000, השאלה הייתה על מה ניתן לכתוב. האפשרות הראשונה הייתה לכתוב על העבר של הדמויות, לאחר שזה הסתיים, התחילו לכתוב על הרשעים של הסיפור, ואז הבינו שאין מה לעשות והלכו עוד יותר אחורה. כמה אחורה? כמה שאפשר. הסופרים פול תומפסון וטוניה קרטר כתבו את סדרת ממלכות האלפים, שנחשבה בשעתו לאחת הטובות של רומח הדרקון ובאמת כתבה סיפור שבו אין קשר לגיבורים המיתולוגיים, ולכן כאשר הם כתבו טרילוגייה חדשה, הם הלכו עוד יותר אחורנית, אל תחילת האנושות של רומח הדרקון והמפגש של בני האנוש עם הדרקונים ועם האלפים, דבר שיחבר עוד יותר את הסאגה האלפית האדירה שלהם. בסדרה הזאת, שנכתבה ממש לאחר סדרת הברברים, הם החליטו לגשר על תקופה שמעולם לא סופרה ברומח הדרקון והיא על אימפריית ארגות׳.
בעוד שאנחנו מכירים את ארגות׳ כארגות׳ הצפונית וארגות׳ הדרומית, זמן רב לפני החורבן הגדול, זאת הייתה אחת האימפריות הגדולות ביותר שהשתוותה כמעט לאיסטר בשעתה. היא השתרעה מקצה אחד של אנסאלון עד לקצה השני והיא התפרקה לראשונה רק כאשר וינאס סולאמנוס, שהיה קצין ארגות׳י, החליט לערוק ולהקים את סולאמניה. ארגות׳ המשיכה להידרדר עד שהתרסקה סופית עם החורבן הגדול שריסק את הארץ לשתיים. הסיפור הזה מתרחש כ-150 שנה לאחר ייסוד האימפריה הארגות׳ית ומספר על אחד המאבקים החשובים שבה.
הגיבור שלנו הוא טול, איכר פשוט שהופך להיות, בעל כורחו, כחלק ממאבק בין שושלות נאבקות בארגות׳. טול מסייע ללורד להסתתר והופך להיות איש אמונו והופך להיות שומר המגן שלו. כך מתחיל מסעו של טול לתוך האימפריה, תוך כדי הכנעת שבטים מורדים והפיכתו לפרש בצבא הארגות׳י, על אף שהוא ללא ייחוס אצולה. עלייתו של טול הופכת להיות ידועה ומספר כוחות מתחרים במקומות גבוהים באימפריה, רוצים להשתמש בטול למטרותיהם שלהם וכך טול הופך להיות שחקן שחייב ללכת על פי האמת הפנימית שלו.
קודם כל, כיף תמיד לקרוא על ספרים של רומח הדרקון שלא מתרחשים עם הגיבורים עצמם, עם קרין שהיא דומה אבל שונה, ובכלל תומפסון וקרטר הם סופרים נהדרים שיודעים למצות את הנושא הזה. הבעיה שלי עם הספר היא שהספר הוא מעין נקודות בזמן של טול. בעוד שאין דרך להציג את הסיפור הזה ברצף ישיר, יש מעין הרגשה של ״חיים שכאלה״ שאני פחות מחובר לזה, וזה קורה יותר מדי בספרי רומח הדרקון, שמתייחסים אליהם כמו אל חוברת משחקים ופחות כעלילה רציפה. מעבר לכך, הקטע עם צריח הכישוף הנעלה היה מרגש ביותר.
אני מעניק לספר את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר. ספר נחמד, אבל נמשך ונמשך ודורש לזכור הרבה מאוד שמות ופחות מדי אירועים. טול הוא דמות טובה, אבל די ג׳נרית ודמויות המשנה מרכיבות יותר את העלילה ממנו. מעבר לכך, זאת יכולה להיות כניסה טובה למי שרוצה לקרוא על ההיסטוריה של רומח הדרקון.
מסע בקרין 