היורש של קאולין – בית הגמדים 2 – מלחמה ושלום

דאגלס נילס הוא סופר מוזר מאוד. יכולים להיות לו ספרים ממש טובים וספרים גרועים. יש לו סדרות חזקות וכמה חלשות ובכלל, אף פעם אתם לא יודעים מה יהיה הספר הבא, ככה שזאת הפתעה. טובה או רעה, זה כבר לשיקול דעתכם. הפעם דאגלס חוזר אל העולם של הגמדים לאחר שלא הפליא בספר הראשון בסדרה, דבר שאכזב אותי מאוד, כי אני ממש אוהב את ההתקדמות של הגמדים ברומח הדרקון. אבל אז הגיע הספר השני.

ובספר השני, אנחנו חוזרים לתורבארדין ולמלחמה של ווילם השחור לבין ג׳ונגור. בעוד שהייתה מתיחות רבת שנים, ווילם מכריז כי הגיע הזמן לתקוף והמלחמה מתחילה. בקצה השני של העולם, ברנדון וגרטשן מגיעים לקאולין בעקבות מכתב שהגיע אליהם שטוען כי ריגאר, המושל של קאולין החליט להכריז על עצמאות מתורבארדין ולשים את עצמו למלך על גמדי קאולין. ברנדון, שסבל לא פעם מאותו המושל, מחליט לחזור ולבדוק מה המצב ומסתבך לא רק עם הגמדים שבמקום, אלא גם באויבי קאולין התת-קרקעיים, ההוראקס הנוראים, שמתחילים להתפשט יותר ויותר ויש סיכוי שיאיימו על שלום תושבי קאולין.

הספר הזה הוא למעשה שני ספרים, ובכך גדולתו. דאגלס נילס מחלק ממש כמעט בסכין את החלקים של הספר לפי העלילות, ובעוד שהחלק הראשון הוא מלחמת האזרחים בתורבארדין, החלק השני הוא קורותיהם של גרטשן וברנדון בקאולין, בעוד החלק השלישי נועד לחבר בין שני החלקים וליצור את ההכנה לקראת החלק השלישי והאחרון, ובכך גדולתו. המעקב אחרי קווי עלילה נפרדים יוצרים מעין סיפורים קצרים בתוך הספר ולמעשה נותנים לדאגלס נילס מרחב הרבה יותר טוב. נכון שזה לא הצליח לו בספרים אחרים, כמו קיסר אנסאלון, שגם היה מורכב באותו האופן, אבל כעת הספר ממש זורם ואפילו שהתעצבנתי מהעובדה שפתאום באמצע המתח קוטעים את העלילה למקום אחר, היה כיף לחזור ולראות איך הכול משתלב.

כמו כן, נראה שסוף כל סוף דאגלס נילס נזכר בדבר שהופך אותו לאחד הסופרים האהובים ברומח והוא הקשר ההדוק בין הספרים שלו להיסטוריה ויש הרגשה של רצף בין הספרים, שאמנם אפשר לקרוא בלי להכיר, אבל הרבה יותר משתלם להכיר את העלילה. גם כאן יש רצף עלילתי שנמשך עוד מספרי מלחמת הכאוס דרך מועצת הקוסמים ועד לטרילוגיית סולאמניה. בספרים האלו, שכבר נשענים על כובד עלילתי קודם, אי אפשר לקרוא את הסדרה בלי שמכירים ממש טוב את הפרטים של העלילות האחרות. אז אולי זה ירחיק מספר קוראים, אבל ימשוך את הקוראים הנאמנים של הספרים.

אני מעניק לספר את הציון 8.5 מתוך 10 בסולם צפריר, ספר מהנה מאוד ושיפור ממש משמעותי בסדרה הזאת. בעוד שנראה שהספר הראשון לא יודע להיכן הוא רוצה להגיע, הספר השני ממש חד וממש טוב ומזכיר את סדרות הגמדים הישנות והאהובות וגם משאיר פתח מעניין לסיים את הסדרה בטון שאולי ישאיר טעם טוב בפה.