הפעם אני חורג ממנהגי. ולא פעם אחת אלא פעמיים. החריגה הראשונה היא שאני נותן ביקורת על שני ספרים בבת אחת. החריגה השנייה היא שאני קופץ ממש לסוף המסע עוד לפני שהגעתי אל המחצית שלו, אבל יש נסיבות מקלות ואסביר אותן כאן. ראשית, ההערה הזאת ניתנה למי שכרגע עוקב אחרי המסע, אבל יהיו עוד אנשים בעתיד שיהנו מהביקורות האלו, ככה שאין למעשה היגיון במסע הזה, חוץ מהיגיון מעוות פנימי שלי, שאני משתדל לשמור עליו (לא בהצלחה, פעמים רבות). סיבה שנייה, הסרט "כבוד בין גנבים" יוצא לאקרנים בעוד שבועיים וקראתי את ספרי הפריקוול הרשמיים עבור מי שרוצה לדעת קצת מה קורה עם הדמויות, עם העלילה, באיזו תקופת זמן מדובר ועוד הרבה דברים ומבטיח לתת פה הסברים, בלי הרבה ספויילרים. צריך רק לזכור שמי שלא רוצה לדעת כלום על הסרטים, איך אמרו את זה בספרי המו"ד הישנים: הפסיקו לקרוא עכשיו! זהו, מספיק אזהרה. אז בואו ונצלול אל הסיפורים.
קריאת הדרואידים מאת א. ק. ג'ונסון – אמילי קייט ג'ונסון, או א.ק. ג'ונסון (כי ככה היום מפרסמים סופרים, תודה רבה רולינג) היא סופרת שמעולם לא כתבה ספרים של ממלכות נשכחות או בכלל בעולם, אבל היא כתבה מספר ספרי נוער בעולם של מלחמת הכוכבים, מתמחה בדמויות נשים חזקות וצעירות, וזה הסיפור שיש לנו כעת. הסיפור מתמקד בדמותה של דוריק, הדרואידית של החבורה. אנחנו מצטרפים אליה כאשר היא מתגוררת עם אלפי היער של יער אינחורף (או נברווינטר, למהדרין) ומנסה להבין את דרכה בעולם כזדה (או טיפלינג…. כדאי שאפסיק עם הסוגריים). זדים הם זוג של יצורים שנולדים לבני אנוש אבל שלאבותיהם היו קשרים עם שדים. מכיוון שהם נראים כמו חצאי שדים, יש הרבה מאוד שנאה כלפיהם. למרות זאת, האלפים מקבלים אותה. לאחר שהיא מתבגרת ומבינה שהיא צריכה לעזור למושבת האלפים, היא שומעת את קריאת הדרואידים ויוצאת לבית הספר לדרואידים של מובעלת הברקת, ארגון הדרואידים הגדול ביותר בעולם. ושם היא לומדת את כוחותיה.
לספר הזה יש הרבה בעיות. הרבה מאוד בעיות. הסיבה הראשונה, לא נראה שהסופרת מכירה מספיק טוב את העולם ולכן הסיפור היה יכול להיות בכל עולם. מעבר לכך, היא מתמקדת בהמון נושאים שבוא ונגיד את זה ככה, לא עניינו אותי. בואו ונדבר על הקונפליקט. אני חיפשתי קונפליקט בין האלפים לבין בני האדם של אינחורף שמתחילים לפלוש ולעשות בעיות ביערות, אבל למעשה הקונפליקט האמיתי הוא בין דוריק לעצמה והיכולת שלה לקבל את עצמה כזדה. ברגע שהיא עושה את זה, הסיפור נגמר, מבלי לפתור בכלל את הקונפליקט החיצוני. דבר שני, נראה שבגלל שהראו את דוריק הופכת לינשודוב באחד הטריילרים, הספר מקדיש תשומת לב לא קטנה להסביר איך זה אפשרי, בעוד שלפי החוקים דרואידים לא יכולים להפוך למפלצות, אבל פה אנחנו למדים שבגלל שהיא הרגישה אפיניות למפלצת כזאת, אז היא כן מסוגלת וזאת יכולת מיוחדת שלה. איפה רול אוף קול, אנשים? דבר שלישי, הסופרת עצמה היא מהקהילת הלהט"ב ולכן היא מכניסה את הנושא חזק מאוד. כך לדוגמה, אנחנו מקבלים חצי אורק אי-בינארי ודם דרקונים עם ה-pronoun שנקרא zher. בעוד שאני מחפש סיפור חניכה על התקדמות הדרואידים, קיבלתי מעין הארי פוטר לייט (כאילו, לא נמאס לכם עם בתי ספר??!!!) עם הרבה מאוד אג'נדה. הדבר היחידי שמקושר לסרט הוא שבמהלך הסיפור דוריק פוגשת את סימון, אחד מהדמויות של הסרט ואולי הקשר ביניהם יצרף אותה לחבורה הגדולה, שאנחנו לא פוגשים בכלל בספר הזה.
הציון שלי לספר הזה הוא 4 מתוך 10 בסולם צפריר. וחייב להודות שאמרתי לעצמי שזהו, הממלכות הנשכחות נדפקו לחלוטין, והיססתי לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הבא. אבל בשבילכם, כמובן, מה אני לא עושה. הרי את אד גרינווד הצלחתי לקרוא, אז פה אעצור?
הדרך אל אינחורף מאת ג'לי ג'ונסון – עוד ג'ונסון מצטרפת לרשימה, אבל הפעם מדובר בסופרת ותיקה של הממלכות הנשכחות שהצטרפה במהלך הכניסה לעידן החדש של הממלכות הנשכחות. היא נכנסה לקראת סוף מהדורה שלוש ונבחרה אישית על ידי אד גרינווד לסדרת מי-מצולות שלו, שזה היה כבוד גדול. וחייב להגיד שהיא עצמה מכירה את העולם של הממלכות בצורה מלאה כך שהיא מסוגלת לבנות באמת הרפתקה טובה. הסיפור שלנו הוא אמנם פלאשבק אחד ארוך שבו אדגין מספר את ה-origin story, כפי שהוא קורא לו, של החבורה שלו לבת שלו, קירה.
אדגין הוא אלמן טרי שמנסה לסדר את חייו ולטפל בבתו. לאחר שהוא מבין שהאידיאלים הגדולים שעל פיהם התחנך ובהם האמין לא פועלים, הוא מחליט להפוך לגנב. במהלך הקריירה שלו כגנב הוא מושך אליו מספר דמויות, שהופכות לאט לאט לחבורה הולכת וגדלה של הרפתקנים, כאשר הם יוצאים להרפתקאות ברחבי הממלכות בגניבת אוצרות חשובים. זהו, הספר כולו הוא מעין מודול הרפתקה גדול בדרגת קושי הולכת וגוברת, שממש מרגיש כיפי. יש מעשי שוד ואחר כך קרבות נגד אויבים פשוטים, ואז אויבים גדולים יותר ויותר עד שמגיעים לבוס גדול שדורש מכל החבורה להתאמ. ולמען האמת, זה כיף לא נורמלי.
הדמויות בספר הזה הן הדמויות בסרט ואנחנו מכירים את הדמות הראשית אדגין (בסרט משוחק על-ידי כריס פיין), שהוא הרפר לשעבר וטרובדור חובב. הוא אלמן ואב לילדה צעירה בשם קירה, שהיא גם גנבת. אליו מצטרפים הולגה (משוחקת בסרט על-ידי מישל רודריגז) שהיא ברברית בעלת מעט מאוד מילים ויודעת לדבר עם הגרזן. היא במקור משבט האייל, וזה אומר שהיא מאותו השבט של וולפגאר. יש עוד הרבה קריאות לסדרות של סלבטורה בספר הזה (ובתקווה גם בסרט). הם היסוד של החבורה ואליהם מצטרפות הדמויות הבאות בהמשך: פורג' פיצוויליאם (משוחק בסרט על-ידי יו גרנט) שהוא נוכל במלוא מובן המילה, המשתמש בצ'ארם שלו על מנת להשיג את מה שהוא רוצה. מתחזה לסוחר ומסדר לחבורה את המשימות. סימון המכשף (כן, אזכור משעשע למשחק העתיק, שבסרט משוחק על-ידי ג'סטיס סמית'), שהוא למעשה נצר של אלמינסטר, אבל הוא מנסה למצוא את מקומו בעולם ולהתנער מצלו של אלמינסטר. כמו כן, החבורה מתגוררת בטארגוס, אחת מהערים בבקעת רוח-כפור. בתקווה אולי נראה את אלמינסטר ואת בקעת רוח-כפור בקולנוע. מה שכן כבר ידוע הוא שזאס טאם הולך להופיע בסרט וגם המכשפים האדומים של ת'אי, ויש להם אזכור רציני מאוד בספר הזה.
בסיכומו של דבר, ספר קליל עם המון אהבה לממלכות וכתיבה מוצלחת מאוד של הדמות הראשית, שהיא גם צינית וגם מחושבת ולמעשה הופכת את הקריאה לכיף אחד גדול. אני נותן לספר את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר. מה שמראה שתשאירו את האג'נדות בבית ותתנו לנו סיפור טוב, זה תמיד עובד. מה שכן, אני הרבה יותר אופטימי עכשיו לסרט החדש מכפי שהייתי לפני כן, מכיוון שנראה שאנשים שמאוד אוהבים את הפרנצ'ייז עושים אותו.
מסע בקרין 