שנת הוצאה: 1989
שנת הספר: 1358 לספירת העמקים
איך משווקים ספר של הממלכות הנשכחות? דבר ראשון, כותבים על הכריכה מאחור בענק ״אלמינסטר נרצח!״ כן, זה עובד. אבל בעוד שהספר הראשון של מלחמות האלים, הכותר הכי חזק שהיה צריך להיות לממלכות הנשכחות מתחיל בקול ענות חלושה, מה אפשר לעשות כדי להמשיך הלאה? אפשר לקחת את זה למקומות אחרים. כדי להספיק ולכתוב את כל שלושת הספרים בהפרשים קטנים מאוד, סקוט סיינסין לקח על עצמו את הספרים הראשון והשני וטרוי דנינג את השלישי. הם כמובן לא סיפור על הזה וקראו לעצמם אולינסון, משחק מילים של כולם באחד, וצירפו לשם גם את העורך ג׳יימס לאודר שעבד מסביב לשעון כדי להוציא את הספרים והמודולים ולראות מה יהיה הכיוון החדש של הממלכות. ואחרי ספר ראשון לא מרשים מה עושים? משפרים.
לאחר הקרב על עמק-צל, החבורה מבינה שהיא צריכה למצוא את לוחות הגורל כדי להחזיר את העולם לקדמותו ויוצאים לחפש אותם. מתברר שאחד מהם נמצא בטנטרס, אבל כדי להגיע משם, הם צריכים להציל תחילה את סייריק ואדון שנאשמים בהריגתו של אלמינסטר. המסע אל טנטרס על-ידי החבורה ישנה אותם מהקצה לקצה, כאשר הם מבינים כי יש אפשרות שעם החזרת הלוחות, הם יוכלו לדרוש בתמורה אליהם את מקומם של האלים המתים.
דבר ראשון, מבינים שזה הספר שסקוט סיינסין רצה לכתוב. הראשון הרגיש כמו הרפתקה, אבל הספר הזה מרגיש כמו ספר אמיתי, עם מתח וקרבות ושודאון מרשים ביותר בעיר טנטרס בין אלים, כמיטב המסורת. כמו כן, הדמויות מקבלות הרבה יותר עומק מאשר כוהן, גנב, לוחם וקוסמת. זהו ספר שהוא שיפור משמעותי על הספר הראשון והופך את הסדרה למרתקת וכיפית לקריאה. הוא גם מעלה את הסיכונים ומראה שיש סיכוי שלא כל החבורה תשרוד ויתרה מכך, יש גם סיכוי שלא כל האלים ישרדו. חלק ממה שקורה בספר הזה יגרום לקוראים לפעור את הבא בתדהמה.
עם שיפור, מגיע גם שיפור בציון, והספר הזה מקבל את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר. כיף לקרוא ספר שנכנס לפנתיאון (ואף מחריב אותו) ומראה למה הממלכות היה באמת מתחרה רציני של רומח הדרקון באותן השנים, שבהן שרומח הדרקון קצת עופף לממלכות רחוקות, הספרים של הממלכות הנשכחות הפכו להיות מגובשים וממוקדים.
מסע בקרין 