זהו הפוסט האחרון על סדרת ההקדמות ולכן החלק האחרון של הפוסט יוקדש לסדרה כולה. אם אתם זוכרים, כתבתי על כך שסופרים שכתבו סיפורים באנתלוגיות קיבלו צ׳אנסים לקבל ספרים וכך גם הסופרים של הספר הנוכחי, ברברה וסקוט סיגל. צמד הסופרים כתבו בדרך כלל סיפורים רומנטיים באנתלוגיות והיה להם גם סיפור מעולה באנתלוגיה השנייה על מספר הסיפורים, אחת מהיצירות היותר מרגשות ברומח הדרקון, ולכן היה זה עניין של זמן עד שהם יקבלו ספר. אבל זה מעולם לא קרה. זה גם היה הספר האחרון שהם כתבו. הספר האחרון בסדרת ההקדמות הוקדש לתניס, שכמובן שהיה צריך לקבל סיפור וכמובן שהוא היה צריך להיות רומנטי יותר, כיאות לגיבור המסוקס שהוא, וזה אכן מה שמקבלים, אפילו שהכריכה נראית כמו כריכה של רומן רומנטי והסיפור הזוי עוד הרבה מעבר למה שחושבים.
האגדה מספרת (ככה לפחות לפי הכריכה האחורית), שבמהלך חמש השנים שעברו על תניס, הוא נדד לתוך הרי כלקיסט וחזר משם אדם (או חצי אלף) שונה. לא שיש כזו שמועה, אבל ניחא. הספר מספר לנו על קורותיו של תניס, שנתקל במכשף גוסס שמבקש ממנו בקשה קצת מוזרה, לחזור אחורה בזמן ולהציל את אהובתו שמתה בטרם עת. אבל לא זאת בלבד, כי עליו לחזור אחורה בזיכרונו של הקוסם, ולחלץ משם את אהובתו אל הזמן שלנו. תניס מסכים לעשות זאת, אבל כמובן שמתאהב באהובתו של הקוסם, שעושה כל מה שביכולתו על מנת להציל את אהובתו מציפורניו של חצי האלף הרומנטי והשרמנטי. פיצול הזיכרון בין מה שהיה לבין מה שלא היה גורם למכשף הגוסס בהווה לנפץ את מחשבותיו ותניס מתחיל לתעות בזמנים ובזיכרונות וגם לפגוש את אביו האכזר, דבר שגורם לתניס להחליט שהוא מעדיף להרוג אותו ולא להיוולד מעולם ולמעשה לגרום לפרדוקס עוד יותר נוראי.
הזוי, כבר אמרתי? ובכן, מתברר שרוב הסופרים בסדרה הזאת החליטו לקחת צעד אחד קדימה עם העלילות שלהם ולראות כמה הם מסוגלים להגזים. לאחר סדרת הגיבורים שהיתה רגועה יחסית עם סיפורים קטנים, סדרת ההקדמות היתה סדרה שדיברה על סיפורים גדולים מהחיים. הסדרה גם חולקה לשתי טרילוגיות (ללא קשר כמובן) וגם ללא המשכים, שזה דבר מרשים מאוד. בעוד שהטרילוגיה הראשונה היתה מתנדנדת, השניה הרבה יותר טובה ומראה שיפור ברמת הכתיבה, העלילה, ונראה שהעורכים שמו את הרגל על הגרון של הסופרים ואמרו להם ״בלי לנסוע אל הירח האדום״ ובלי שטויות כאלו. הספר הזה עדיין הזוי, אבל הוא כתוב בצורה נהדרת, שאפילו לפעמים אפשר לשכוח כמה הסיפור הזה מופרך. כשהספר מסתיים, פתאום מבינים שיש הגיון בתוך השגעון, אבל גם מדובר בסוף מאכזב, שלא ברור כמה שינה את תניס, אלא יותר שינה אותנו, הקוראים, שלא בטוח שנרצה לקרוא עוד סיפורים מוזרים כאלו.
סדרת ההקדמות היא סדרה שנועדה לתת כבוד והרחבה לדמויות שונות והיא אכן עשתה זאת כמה פעמים טוב וכמה פעמים גרוע. אני אוהב להגיד תמיד שכדאי להתחיל ולקרוא את הספרים האלו לפני הרשומות, כי כך מכירים כל דמות לעומק ואז כשמתחילים את הרשומות, כל דמות מלאה ועגולה וכיף יותר לקרוא הרפתקאות של כל הדמות ביחד, כמו האיחוד של האוונג׳רס. הסדרה עצמה לא כולה מומלצת, אבל כן כדאי לקרוא החל מהספר השלישי ואילך, ובשמחה לדלג על שני הראשונים, אפילו ששם יש את הדמויות האהובות של סער, קיטיארה וגדילן.
הספר מקבל אצלי את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר וסדרת ההקדמות מקבלת גם את הציון 7 מתוך 10, סדרה ממוצעת עם כמה נקודות ממש טובות, אבל עם כמה נקודות ממש ממש רעות. לגשת אליה בזהירות ובלי הרבה ציפיות. ומי יודע, אולי תהנו.
מסע בקרין 